נריה זיסק ז"ל

סרן נריה זיסק ז"ל, ממשואות יצחק, נולד בצאת יום הכיפורים, י"א בתשרי תש"ס
(1999).
בן לגלית וישראל דוד, אח לדביר, עטרה, שלומציון, תפארת, ארגמן, שלהבת וטוהר.
עוד מילדותו התאפיין בהומור, בשמחת החיים ובחיוך הגדול שלו. הוא אהב לטייל, לשחק כדורסל ולבלות עם חברים.
הוא התגייס לחיל השריון, עבר קורס מפקדי טנקים וסיים קורס קצינים.
כמפקד הוביל את חייליו מבחינה מקצועית וערכית. מצד אחד לא ויתר להם ומצד שני היה אכפתי ועם אוזן קשבת לכל חייל.
פעם נריה אמר: "אם יש חייל שעושה לי בעיות, אני אכנס בו ואעביר אותו סדרת חינוך. אבל אם הוא צריך לצאת למשהו שחשוב לו, אני אלחם בשבילו."
וכשהיו שיבוצי חיילים חדשים במחלקה, נריה רצה דווקא את החיילים המאתגרים, אלה שאף אחד לא רצה: "אני אקח אותם, אני אשפר אותם. "
לאחר השירות יצא לטייל עם חבריו בדרום אמריקה.

ב-7 באוקטובר כשפרצה המלחמה הוא דחף לחזור לארץ מהטיול הגדול בדרום אמריקה כדי להילחם למרות שלא היה לו צו 8, הוא יכול להישאר בחו"ל אבל הוא בחר לחזור. בדרך לא דרך, תוך שהוא ממציא לחברות התעופה שיש לו צו 8 ושהוא חייב להגיע לארץ, הוא נחת בישראל ב-10 באוקטובר. כשחזר, התארגן יום יומיים והלך למוצב השריון הקרוב בו ישבו הפלוגה שלו שהכיר מהשירות.

בהתחלה צה"ל לא רצה לקבל אותו כי לא היה לו צו 8. נריה מההתחלה הפציר שהוא מסכים להיות בכל תפקיד, החל מתפקיד מפקד מחלקה ועד תפקיד של חייל, ללא קשר לדרגה שלו. לאחר שהחזירו אותו פעמיים – שלוש, הוא התעקש ובסוף הוא קיבל שיבוץ לטנק מ"פ כאיש צוות חמישי, עם המ"פ שהכיר אותו עוד מימי הסדיר וכך הם יצאו למלחמה עוד מהיום הראשון לתמרון.

אחד ממשפטיו האחרונים, כשחבר שאל אותו "עד מתי אתה מתכוון להישאר במילואים?" נריה מיד ענה "וואלה, אני נשאר עד הסוף, אין ברירה אחרת".