הראשון לצאת, האחרון לחזור

ב-7 באוקטובר שהה רן בבית הוריו, כשהחלים מתאונה בה שבר את הכתף. "פתאום הוא קם, עלה על מדים, ירד אלינו ואמר לי: 'אמא, אני יוצא'", סיפרה טליק. "שאלנו אותו לאן הוא הולך, והוא אמר לי 'נראה לך שאני אשאר בבית כשאני יודע שהחבר'ה שלי נלחמים? אין מצב כזה'".

חבריו הלוחמים סיפרו על הלחימה לצידו בבוקר 7 באוקטובר: "בילינו יחד בלילה שלפני וכמה שעות אחרי כבר נפגשנו בלחימה. הגענו לצומת עלומים, שם היו הרבה גופות. רני היה בראש הכח, הוביל אותנו, קר רוח, נותן פקודות לאחור. הגיע רכב מחבלים, רני מיד פתח באש והסתערנו. היה שם קצין – גיא מדר, והוא יצא למרדף ורני הצטרף אליו כדי לא להשאיר אותו לבד. הם נקלעו למארב. שניהם נפגעו, הרגו הרבה מחבלים. רני התקשר אלי ואמר: 'נפגעתי ברגל'. הם נשארו בשיחים כשעה ובמהלכה הוא הצליח לדבר איתנו. קבלתי ממנו הודעה אחרונה ב-10:39 ודקה אחר כך הוא כבר לא ענה. נחטף. במקום שממנו נחטף היו 14 גופות מחבלים. אני מעריך שהוא החליט לצאת מהמחבוא פצוע להלחם בהם כדי למנוע פגיעה באחרים".

רס"ל דגו סיפר: "רני הוא גיבור. לוחם עז. תמיד ראשון. הוא היה עבורי כמו אח גדול. הוא קפץ ראשון מהבית כשהוא פצוע והלך להציל אזרחים. במהלך הלחימה באותה שבת נוצר בנינו נתק. היה מגע עם מחבלים והוא מיד חתר למגע. נתפלל עליו עד שיחזור. רני הוא נכס לאומי".

רן הציל יותר מ-100 בני אדם ממסיבת הנובה וחיסל 14 מחבלים, עד שנחטף.