גיא לודר

הוא הגיע עם שיער קצת ג'ינגי וכובע מצחיה, עם חיוך שמילא את כל ארמון הנציב ועיניים בורקות, וקול שהיה עדיין נערי ונלהב ואי אפשר היה לומר לו לא.

ולמרות שרק סיים שמינית ונראה כמו תיכוניסט לכל היותר, הוא הגיע כדי לשנות את העולם, והיה עמוס רעיונות כרימון וגם פתוח לכל הצעה ולכל למידה. הילדים מתו עליו והוא מת עליהם, והיה בדיוק בתפר שבין להיות החבר הכי טוב לבין להיות האח הבוגר שהם תמיד רצו. וגם כל הצוות אהב אותו, כי אי אפשר היה שלא.

ובניגוד לש"ש אחרים, לא היתה בו שום ביישנות, והוא נכנס אליי למשרד בדילוגים כמעט כל יום, עם שיתוף בדילמות, בקשה לחנוך עוד ילד, תודה, יוזמה, מחשבה איך לעשות טוב. וחוץ מזה שהיה אופטימי בעצמו, הוא גם מילא את הלב באופטימיות, כי איזה דור מהמם גדל פה. והוא נלחם להתגייס להיות הכי קרבי והצליח, והמשיך לבוא לבקר עם החיוך הזה שלו.

גיא נפל היום בדרום לבנון ומשהו מהאופטימיות בעולם נכבה קצת. מחיר כבד מנשוא ונער בלתי נשכח. תמיד תהיה בלבנו גיא, תודה על מי שהיית עבורנו ועבור התלמידים שלנו.