בנם של אפרת אסתר ועדי. נולד ביום ו' בתשרי תשס"ד (2.10.2003) בירושלים. אח לשבעה – אילת, הודיה, אבישג, מיכל, אביטל, ישי ודוד.

נועם גדל בשכונת קריית משה בירושלים. את לימודיו החל בבית ספר יסודי "מאור התורה" בעיר ובהמשך למד בחטיבת "ישיבת ירושלים לצעירים" (ישל"צ) שעל יד מרכז הרב. בתיכון למד ב"ישיבת דגל ירושלים", לאחר מכן עבר לתיכון "שעלבים".

כשמו כן היה: נעים לבריות, עושה הכול בנועם, במאור פנים. בחור שמח, מצחיק, שאהב את החיים, את החברים והמשפחה. בעל מידות טובות, טוב לב, אדם שרוח הבריות נוחה הימנו.

צעיר יפה ומוצלח, אציל נפש. תמיד עם חיוך וניצוץ שובה לב וחי בעיניים. אח אוהב ובן מסור ואכפתי. הייתה בו שובבות ועמה חוכמה.

נועם פילס את דרכו בנחישות והתמיד לשאוף ולהגיע למקומות גבוהים מאוד – השקיע בלימודיו והגיע להישגים גבוהים, גם ידע לטפח יחסי אנוש ברמה גבוהה עם האנשים איתם היה בקשר.

הוא האמין באנשים וחשב שצריך לראות את הפנימיות של האדם ולא להתרשם מחיצוניות. ידע לכבד כל אדם ולהקשיב בלב פתוח ובמאור פנים. איש של חסד, אהוב על כל חבריו. ידע איך להתחבר לאנשים, איך לעזור להם מבלי שירגישו, והכול בגובה העיניים. לא חיפש כבוד, ייעץ ועזר היכן שנדרש – בהחלטות בנושא עבודה, בגרויות, לימודים וכו', ועזר גם בדברים פשוטים כמו לאסוף את אחותו עם הרכב כדי שלא תחזור לבד בשעה מאוחרת.

הוא אהב מאוד את הים, ונסע אליו בכל הזדמנות.

מעל הכול – הייתה בנועם אהבת ישראל גדולה.

נועם התגייס לצה"ל בשנת 2021 ושירת בחטיבת "כפיר" כלוחם, כמפקד כיתה וכסמל מחלקה בגדוד "שמשון" (92). עם הזמן היה ללוחם ומפקד מצטיין ונערץ.

כשמפקד המחלקה יצא ללימודים, היה ברור למפקד הפלוגה שנועם יחליף אותו עד לסיום ההכשרה, למרות שנועם לא עבר כלל הכשרה למ"מ. המחלקה, בהובלת נועם, סיימה את התרגיל המסכם (שבוע ההכשרה) בהצטיינות, ונועם קיבל שבחים מהדרג הבכיר על תפקודו.

חייליו סיפרו על מפקד אנושי וקשוב, שדאג לכל מחסורם. הם אהבו והעריצו אותו והיו מוכנים לעשות כל מה שהורה וביקש מהם. ההערצה מצד חייליו הייתה גם כאשר היה מפקד צעיר, כשפיקד על חיילים ותיקים לפני שחרורם. כולם חשבו שלא יקשיבו לו מאחר שהיה צעיר, אבל נועם הבטיח שידאג להם כמו לאחיו הקטנים. מתוך הדאגה הזו שהרעיף עליהם חייליו הלכו אחריו באש ובמים.

אחד החיילים סיפר שלאחר שהתקשה באחד המטווחים ולא הצליח לסיים את מקצה הירי, ניגש אליו נועם, שלף את כרטיס האשראי, נתן אותו לחייל ואמר לו: "בפקודה! יש לך שתי דקות להגיע לשק"ם, לקנות שתי פחיות אקסל לך ולי ולחזור לפה". נועם התאמן איתו שוב עד שהחייל הצליח. פקוד אחר סיפר שחווה קושי בשירותו ורצה להשתחרר מהצבא. כשנועם שמע את זה הוא "סידר" להם שמירה יחד, כאשר בסופה החליט החייל להמשיך לשרת בצה"ל ולאחר מכן אף יצא לקורס מפקדים וסיים בהצלחה, וזאת בזכות שיחתו עם נועם.

באחת הפעמים נועם ניגש לאחד הקצינים על מנת לבקש משהו עבור חייליו במחלקה. לאחר שנענה בסירוב, בחר שלא לוותר והציג לקצין עד כמה הוא מכיר את חייליו לפרטי פרטים ואת הצרכים האישיים של כל אחד מהם, מצבם האישי, המשפחתי והכלכלי. נועם טען בפני הקצין שאם ביקש משהו ספציפי זה נובע מכך שהוא יודע בדיוק מה החיילים שלו צריכים, ולכן הוא מתעקש. נועם לא היה מוכן לוותר עד שחייליו קיבלו את כל מה שהיו צריכים.

סיפר לנו אחד מהחיילים, שבשלב כלשהו באמצע השירות שלו הוא יצא לקורס מכי"ם. כחלק מהקורס היה מבחן מתח, כשכל החיילים עומדים בתור כדי להיבחן. בגלל שהוא היה כבר ותיק בצבא, הוא הרגיש שמותר לו לעקוף את כולם ומייד לגשת להיבחן. תוך כדי שהוא ניגש למתח הוא דחף חיילים וביניהם את נועם, ואז נועם פנה אליו ואמר לו מה אתה עושה? החייל מספר שהוא הגיב בזלזול ואמר לנועם שהוא צעיר וכדאי שישתוק. לאחר מכן נועם ניגש אליו ואמר לו שזו לא הדרך להתנהג בין חברה שעושים את הקורס ביחד, אבל החייל המשיך לזלזל. בסופו של דבר החייל לא הצליח לסיים את הקורס ונאלץ לחזור ולשרת בגדוד כחייל רגיל. לאחר תקופה מסויימת הודיעו לחיילים שהמפקדים החדשים הגיעו, והחייל נדהם לגלות, שלא רק שנועם הפך להיות מפקד בגדוד אלא שהוא גם המפקד הישיר שלו. כמובן שהוא ציפה לסגירת חשבונות מצד נועם שעכשיו נמצא בעמדה פיקודית מעליו. לתדהמתו נועם ניגש אליו וישב לידו והתחיל לדבר איתו בחיוך, מה נשמע? אתה מכיר את המשחק הזה בטלפון וכו'. נועם לא הזכיר את האירוע הלא נעים מהקורס, ולהפך יצר קשר של חברות ואהבה. החייל סיפר שהקשר שלו לנועם היה כל כך חזק עד כדי כך שכשהגיע הזמן שלו להשתחרר, הוא החליט לתת את הדיסקית שלו לנועם. מעשה זה של נתינת הדיסקית נחשב בצבא כאות הערכה וחיבור עמוק בין שני חיילים.
נועם ידע להתחבר לאנשים ולגשר על כל הפערים.
חייל אחר שהיה תחת פיקודו של נועם בגדוד סיפר שבשלב מסויים בגלל בעיות משמעת הוחלט על ידי הפיקוד הבכיר להוציא אותו מתפקיד לוחם ולהפוך אותו לטבח בגדוד. באותו זמן הגדוד היה בלבנון
וכטבח הוא היה צריך לשהות לבד במבנה שהוגדר כמטבח במשך כל הזמן. הוא הרגיש שלקחו לו את הכל ונפגעו לו המורל והמוטיבציה, שהרי הוא התגייס להיות לוחם ולא טבח. פתאום הוא שומע דפיקות בדלת ונועם נכנס ומתחיל לדבר איתו ולשמח אותו, נועם הסביר לו כמה חשוב האוכל שהוא מכין, שבזכותו יש לחיילים כוח להלחם. הוא גרם לו להרגיש שגם להיות טבח זה משהו משמעותי ותורם ללחימה והמשיך לדבר על ליבו עד שהצליח להעלות לו את המורל. החייל הדגיש שזה לא היה מעשה חד פעמי, אלא כל כמה שעות נועם היה מגיע ושואל לשלומו ולוקח אותו איתו לשבת עם כולם כדי שלא ירגיש בודד.
נועם ידע לראות את האחר ולהבחין בצרכים העמוקים ביותר שלו.