תומר דולב ז"ל

תומר היה בן אדם שתמיד היה נרתם לעזור וללא שום אינטרסים. תמיד היה מסביר פנים ונחמד לא משנה מה הוא עשה תמיד מצא את הדרך להתחבר לאנשים. אין ספק שהוא הצליח להשאיר את חותמו בכל מקום בו היה.

חיוך שלו היה הדבר הראשון שרואים. תומר אהב לעשות מילואים זה נתן לו תחושת סיפוק ותרומה למדינה. באותו יום של ה-7.10 היה בחופשה בסיני וישר כששמע שכל הבלגן התחיל קיפל את הדברים ונסע להתגייס, גם אם זה אומר להיות כמה שעות על הכביש עם הוספה הכחולה שלו.

ערך המשפחה היה חשוב לו, ותמיד דאג להיות אוזן קשבת, כתף רכה ותומכת, מכיל ומייעץ וידע תמיד להגיד את הדבר הנכון ולהרגיע. היה אח גדול לכולם והיה לו קשר מיוחד עם שתי אחיותיו נוי וטוני ועם אחיו אלמוג, שהם היו החברים הכי טובים.

תומר היה שובב ולא אהב ללמוד, בהמשך התגלו לו בעיות קשב וריכוז אבל יחד עם קשיי הלמידה לעולם לא התחצף ועשה בלגן בשיעור. כיבד את המורים ושמר על דרך הארץ שלו".

תומר סיים את לימודיו בבית ספר כפר סילבר במועצה אזורית חוף אשקלון והתגייס לכפיר. "סיים את שירותו בכבוד והערכה ועם לא מעט ריתוקים על הירדמות בשמירה. אחרי צבא כשסיים להשלים בגרויות טס לטיול של 5 חודשים בהודו, תומר ידע ליהנות מהחיים, זה משהו שהיה אצלו ב-DNA, עד הרגע האחרון בחייו תמיד טייל, נהנה, חווה וראה עולם.

כשחזר מהודו עבר למרכז, גר תקופה ארוכה אצל סבתא שלו רוזי בכפר סבא. הוא היה הנכד המועדף, דאג לה מאוד ואירח לה חברה.

כשהתחיל ללמוד תואר מדעי ההתנהגות באוניברסיטת אריאל עבר דירה למעונות ובהמשך שכר דירה ביישוב עצמו. כשהתחיל ללמוד באריאל הקשר עם אחותו ובעלה ניב העמיק יותר, ונהיו לחברים טובים מאוד.

כשסיים חזר לכפר סבא לעוד פרק זמן וכשחיפש עבודה שתתאים לתואר שלו החליט לשכור דירה ברמת גן ושם גר עד חודש ספטמבר אז החליט לשכור דירה במושב שדה חמד. לצערנו בקושי הספיק לרהט אותה ובטח שלא לגור בה כי ב-7.10 לאחר שנפש בסיני קיבל צו 8, כאשר יום למחרת חדל את חייו ושינה למשפחתו את החיים.