תומר ברק ז"ל

בנם הבכור של שרון ואיתי. נולד ביום כ"ד בשבט תשס"ג (27.1.2003) במודיעין. אח גדול לטל.

תומר גדל והתחנך בפתח תקווה, למד בבית הספר היסודי "הוברמן" ובתיכון "בן גוריון" בעיר.

מפעוט יפהפה עם תלתלים עד הכתפיים, גדל להיות ילד מוכשר, נבון וסקרן. אהב מאוד לקרוא ספרים, לחקור וללמוד בעצמו על נושאים שעניינו אותו, וגילה כישרון מיוחד לשפות.

מורתו בתיכון בחרה לתת לו ציון לשבח וכתבה: "תומר הינו תלמיד מוכשר שאוהב לעזור לאחרים ומתנהג בצורה יפה ומנומסת בשיעורי אנגלית. בנוסף לציונים ראויים לשבח, הוא מבצע כל משימה ומשימה, עדיף מאתגרת, על הצד הטוב ביותר. כמו כן, הוא תמיד מגלה יצירתיות בדרך עבודתו."

מגיל צעיר חלם על שירות צבאי קרבי וכבר בגיל ההתבגרות החל לסלול את דרכו לשם. הוא פקד את חדר הכושר בתדירות גבוהה, הצטרף לקבוצת "אחריי!" להכנה לצה"ל ולמסלול הכושר הקרבי של מרכז "יובל עילם", ועבר גיבושים ליחידות העילית של הצבא.

לפני שהתגייס, היה חניך במכינה הקדם-צבאית "שחר" בניצן, סמוך לאשקלון. הלימודים במכינה חיזקו את ערכי אהבת הארץ והזולת, שהיו טבועים בו עוד קודם.

באחד השיעורים במכינה, התבקש לכתוב עשרה חלומות שהוא רוצה להגשים עד גיל שלושים. בין היתר, כתב: "ללמוד עוד שפה, לסיים מסלול ולהשתחרר כלוחם ביחידה מובחרת, להשפיע על קבוצה גדולה של אנשים, להציל חיי אדם, לעזור להורים לחיות כמו שצריך ושלא יצטרכו לעבוד קשה, למצוא בת זוג לחיים".
ב-4.4.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". הוא סיים את ההכשרה בהצטיינות וכהוקרה קיבל את כומתת המ"פ (מפקד הפלוגה) בסוף מסע הכומתה.
המוטו שלו, לאורך כל חייו ובייחוד בכל הקשור לצבא, היה: "no excuses – בלי תירוצים". הוא דבק בו גם כשהגיע לקצה גבול היכולת שלו וכמעט איבד את הכוחות, ולא ויתר לעצמו. גם במהלך ההכשרה, כשהיה חוזר הביתה עייף בסופי השבוע, לא ויתר על אימונים בחדר הכושר ונתן בכל אימון את המקסימום. בכל מה שעשה, ידע לנטרל את רעשי הרקע ולהיות ממוקד במטרה.
בתום ההכשרה יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) והפך למפקד. הוא סופח לגדוד 13 של חטיבת "גולני" ועבר קורס מרגמות, שאחריו הוצב במוצב "פגה" הסמוך לקיבוץ נחל עוז, בעוטף עזה.

לאורך כל השירות, עשה הכול כדי להישאר החייל הכי טוב, הכי חזק, בכושר הכי טוב. גם בשעות מאוחרות לא ויתר על אימונים ואף הדריך אחרים בסבלנות יתרה.

כשכתב לעצמו איך הוא רואה את תפקיד המפקד, ציין שחשוב לו להיות מקצוען, ושכמפקד עליו לדעת לדבר לליבם של החיילים. את אותם סטנדרטים גבוהים שהציב לעצמו, הציב גם לחייליו ולחבריו, סחף אותם אחריו ודחף אותם למצוינות. הוא היה קשוב ומסור לפקודיו והיווה עבורם דוגמה ומופת ללחימה ללא פשרות.