שיראל חיים פור ז"ל

שיראל, בת קטנה לצמרת ואלי, ואחותם הקטנה של נתנאל, ברק וליאור.
בהיותה תלמידה, הייתה מצטיינת משרד החינוך וקיבלה תעודת הערכה מטעם ראש העיר.

מה שהובילו את שיראל בחיים, היו הענווה והפשטות שלה, היא אהבה את החיים הטובים והיתה מלאה באופטימיות ואור. אם היה ניתן לתאר אותה במשפט, המשפט ללא ספק היה "מים שקטים חודרים עמוק". היא תמיד דרשה מעצמה את הטוב ביותר ותמיד עמדה בזה.
לאחר שחרורה מהצבא רצתה ללמוד את הסכסוך הישראלי פלסטיני באופן מקצועי ובאופן כללי הנושא הזה מאוד סיקרן אותה.

שיראל התגייסה בתאריך ה15.10.2023 ולמעשה בילתה את השבת האחרונה שלה בשירות במוצב נחל עוז באותה השבת הארורה ב7.10.2023 במתקפת הפתע על ישראל.
שיראל, שעוד מאז ההכשרה נבחרה בפינצטה כמצטיינת מקצועית וחברתית, נשלחה לנחל עוז בתור סמב"צית, שיבוץ שנחשב מהאיכותיים ביותר לתפקיד סמב"צית.
בנחל עוז הגזרה מאוד חמה, מלאה טלטלות ומקרים, ולכן רק בנות בעלות אחריות, קור רוח, אהבה ושליחות למקצוע נבחרו להגיע לשם וכמובן ששיראל נמניתה ביניהן.
מהר מאוד נבחרה להיות אחראית על כלל הסמב"ציות שבשבוע שלה, והייתה אחראית על חפיפת החיילות החדשות שמגיעות ותפקוד שוטף בחמ"ל.
שיראל שהמשיכה את מסלול המצויינות שלה, קיבלה בצבא תעודת הצטיינות מטעם מח"ט צפונית רק חודש לפני האסון ובנוסף קיבלה תעודת הערכה מחטיבת הנח"ל על השתתפותה במבצע מסווג, למרות שלא הייתה חלק מחטיבת הנח"ל. משפחתה מספרת שהייתה זאת ש"תמיד אפשר לסמוך עליה"
לכל אורך השירות היו טבועים בה ערכי השליחות והאהבה לארץ ולאדם. הייתה אוזן קשבת לחברותיה ודבקה במטרה לעולם גם כשהיה קשה.
המ"מ של שיראל תיארה מצוין "אבדה לא רק לנו, אלא לכל העולם".
שיראל הייתה עמוד תווך כל כך משמעותי לחמ"ל ולמוצב בכלל.
זמן קצר לפני המקרה, הספיקה לומר לאימה שחתמה קבע לתקופת זמן של חודשיים
"אין משמרות, מתי שצריך אני שם", הייתה נוהגת להגיד שיראל לבני משפחתה כשהיתה חוזרת מהבסיס.