שילה ראוכברגר ז"ל

שילה נולד והגיע לעולם ביום תשעה באב. אולי כבר מהרגע הראשון היה בו משהו שידע להביא אור ושמחה גם איפה שקצת חשוך.
שילה גדל בישוב עלי. ומגיל צעיר היתה לו איזה הארת פנים מיוחדת, ברק בעיינים והקרנה שגרמה לו להיות תמיד הדבק שהדביק בין החברים. מין אחד כזה שכולם אוהבים וזה שיודע להרים את האווירה ולחבר בין כולם.
חברים הספידו ותיארו את החברות המיוחדת שהיתה איתו. חבר אחד סיפר: "גרמת לי לחייך כל כך הרבה בחיים.. איזה איש שיחה, כמה שיחות היה לנו, כמה תחסר לי.
חבר אחר תיאר: "לא היה חבר מעולם שכל כך אהבתי כמוך. היית מתקשר אלי בשיחת וידיאו ב2:00 בלילה אני כבר חצי ישן במיטה עונה לך ואומר: שמע שילה אם זה לא היית אתה בחיים לא הייתי קם בשביל זה, אבל ידעתי שיחה איתך זה משהו אחר, באמת היה בי ריגוש כזה כמו של זוג אוהבים כשהיית מתקשר..
כחלק מזה שידע להדביק את כולם היתה לו גם רגישות מיוחדת לשים לב גם לאלה שדחויים חברתית. אחד מאלה תיאר איך הוא הוא הגיע חדש לישיבה ולא מצא את עצמו חברתית דחוי בשוליים. שילה למרות שהיה מוקף חברים הצליח עם הלב הגדול שלו לשים לב אלי, להיות שם בשביל ולהכניס אותו למעגל החברים.
הוא ידע לחיות את החיים ולא לפספס הזדמנויות לנתינה וקשר. התכונה הזאת גרמה לו להתנדב במעגלי עשיה רבים ושונים בינהם בתנועת בני עקיבא, 4 שנים בעמותת לב בנימין לילדים עם צרכים מיוחדים, ולאחר מכן בעמותת וואן פמלי שבה תמך בילדים ממשפחות פגועות טרור. הקשר העמוק והחזק שנרקם עם חניכיו נשמר עד יומו האחרון.
אחרי שלמד בישיבה התיכונית בסוסיה ובישיבה הגבוהה באילת החליט להתגייס לצבא לשירות משמעותי והתקבל לסיירת אגוז. משם המשיך לקצונה ונהיה למפקד מחלקה בגדוד 51 של חטיבת גלוני. סבתו חנה ניצולת השואה שהייתה השראה בשבילו היתה גם מי שהעניקה לו את דרגות הקצונה.
גם בצבא הוא היה השראה לחייליו וחבריו. חבר תיאר: "לימדת אותי בחייך הקצרים כאן, על מה נלחמים ועל מה לא, איך מובילים אנשים בשקט ולא בכוח, איך מתמסרים לדברים גם כשלא הכי זורם ולא הכי נוח, ואיך פשוט עושים בלי דיבורים משימות קטנות ושחורות".
בתוך הציודי האישי בצבא נמצאו פנקסים ודפים עליהם כתב שילה לעצמו תובנות ודברי תורה. משפט אחד מתאר במידת מה את החזון של שילה כמפקד "ללמד את החברה להרים את הראש, לבנות את הרוח זה העיקר" משפט אחר שאולי מתמצת משהו מהגישה של שילה לחיים זה: "להוסיף טוב עוזר יותר מביקורת".
אנחנו בעולם שאוהב לתת ביקורות. לפעמים זה הכי קל. אנשים מבזבזים זמן רב לשבת אל מול המסך לפטפט ביו חברים לקטר למתוח ביקורת על המצב, על החברה, ועל אנשים. שילה גם הוא ראה חסרונות ודברים שצריכים שידרוג בעולם בסביבתו, אבל הוא למד ולימד שהרבה יותר יעזור מלשבת בחיבוק ידיים ורק לפזר ביקורות פשוט לקום איפה שרואים חסרון ושם להוסיף טוב, להשלים ולתת את הלב איפה שחסר. כך דברים יוכלו להגיע למקום שלם יותר.