שי שמריז ז"ל

בנם של דניאלה ושאול. נולד ביום י' בתמוז תשנ"ז (15.7.1997) במרכז שפירא. ילד שני במשפחה, אח לרעות וסמדר.

בילדותו הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא" וכעבור כמה שנים עבר הכשרה והיה למדריך. חניכיו הושפעו ממנו מאוד, והקומונרית סיפרה שהכול חיכו בקוצר רוח למוצא פיו, משום שידע להציע הצעות יצירתיות ומקוריות ולפתור בעיות. מלבד זאת הצטרף לפעילויות התנדבות ביישוב – הדרכה בקייטנת "איל"ן", וחלוקת אוכל למשפחות נזקקות.

היו לשי מעגלי חברים רבים – מהשכונה, מהתנועה ומבית הספר. עם כולם שמר על קשר לאורך זמן. בגיל שלוש-עשרה רצה כלב, ולמשפחה הצטרפה וניל, שאותה אהב מאוד.

בתום לימודיו בתיכון למד במשך שנתיים במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי. גם שם השיג בנחישות את מטרותיו, היה נוכח מאוד ורתם את חבריו לעשייה וללימוד. הוא שמר על קשר עם רב המכינה גם לאחר שסיים את לימודיו, ומדי פעם נסע לבקר וללמוד במקום.

התחביבים הבולטים שלו היו קריאה, נגינה, ציור, ריצה וגלישת גלים. הוא ניגן במפוחית, בגיטרה ובקלידים. בהמשך למד לנגן בחליל אירי דרך שיעורים באינטרנט בעת חופשות מהצבא. בחדרו ניצב כַּן ציור עם גיליון קנבס, תמיד מוכן לשימוש. בהיותו אתלט מצוין וחובב ספורט יצא לרוץ לעיתים קרובות, וחשוב היה לו לשמור על כושר גופני.

שי אהב מאוד גלישת גלים והיה איש שיח. חברו נדב, שעמו גלש, סיפר שהגלישה הייתה תירוץ לקיום שיחות, שמהן הפיקו הנאה מרובה. הוא סיפר ששי תמיד ידע לתת עצה טובה. לימים עברו שניהם מסלולים מקבילים בצבא, והשיתוף סייע לברר דברים. עוד סיפר נדב ששי האמין שזכות גדולה היא לתרום לקיומו של עם ישראל בארץ ישראל ולמדינת ישראל, וידוע המשפט שלו: "אם צריך מישהו, תהיה המישהו הזה", וכך באמת נהג כל חייו – בביטול רצונותיו לצורך הכלל, דבר שבלט מאוד בעת שירותו הצבאי.

שי אהב מאוד ללמוד תורה והגות יהודית. בארון הספרים שלו, מלבד ספרי שירה, מדע בדיוני, ביוגרפיה, צבא וביטחון, הייתה גם ספרות קודש עשירה. לימודי הקודש היו לא קלים, אך שי התעקש עליהם, וכשהצליח לחדור לעומקם של דברים, זה מילא אותו וחיזק את ערכי היהדות ואת החיבור לעם ישראל. כשנשא דברי תורה, הייתה לו דרך מיוחדת לפנות ולהגיע ללבבות של כל אחד משומעיו ולהפוך את המסרים לרלוונטיים ליום-יום שלהם, וכך עשה לימים עם חייליו בערבי שבת. בדרך זו הוא השפיע על רוח הלחימה, על האחדות ועל הגיבוש שלהם, וכך נוצרו חיבורים בין כל הלוחמים שבאים ממגזרי אוכלוסייה שונים, דבר שהרשים מאוד את כל מי שסבב אותו.

בשנת 2017 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם ביחידה המובחרת "דובדבן" של חיל הרגלים, ובה עשה את רוב שירות החובה. מסלול ההכשרה נמשך שנה ושמונה חודשים, ואת כל הקורסים במהלכו סיים בהצטיינות. לאחר סיום קורס קצינים, שגם את שני חלקיו עבר בהצטיינות, ביקש לשרת בחטיבת הנח"ל, ובקשתו נענתה.

בתפקידו הראשון כקצין פיקד כמפקד מחלקה בהכשרת לוחמים מחזור מרץ 20' בבסיס האימון החטיבתי של הנח"ל. הוא חש ערך ומשמעות רבה בעשייה זו. לאחר מכן מונה למפקד מחלקת צלפים בגדוד 931, גדוד "שחם" של חטיבת הנח"ל, ובלט כלוחם וכמפקד חד ומקצועי. מפקדיו עודדו ושכנעו אותו לצאת לקורס מפקדי פלוגה, וכך עשה. לאחר קורס מ"פ פיקד כמפקד פלוגה בהכשרת לוחמים מחזור מרץ 22' ואחר כך עבר לפקד על פלוגת החוד בגדוד "שחם".

התפקידים האחרונים היו תובעניים ואינטנסיביים מאוד ושאבו ממנו את רוב זמנו ומרצו. את התעסוקה המבצעית עשה ביהודה ושומרון ובקו עזה, ובתקופות מסוימות זכה לחופשות בביתו בתדירות נמוכה מאוד, אך שי אהב מאוד את השירות הצבאי וראה בשירות המדינה זכות גדולה.

את הערכים האלה, כמו ערכים נוספים שהיו נר לרגליו, הוא העביר לחיילים. הורי חייליו בפלוגה היו מאוד רגועים ביודעם כי שי הוא האחראי על בניהם, מפקד כריזמטי עם שלווה פנימית. הם ידעו שיש על מי לסמוך, שיש מישהו אחראי בשטח שפועל בצורה שקולה והחלטית אבל עם זאת רגיש וקשוב במקומות המתאימים ודואג לכל מי שסביבו. אחד מחייליו, חייל בודד, סיפר כי שי לרגע לא הניח לו להרגיש בדידות. תמיד הקשיב, דאג והקל עליו את המסלול. האכפתיות הזו הורגשה בקרב הפקודים והמפקדים שלו לאורך הדרך. שי הקים קבוצת ווטסאפ עם נשות חייליו הנשואים, כי רצה להבין מה הצרכים ואיך ניתן לעזור.