עלמקאן אבטה טרפה

בנם הבכור של אסצ'ילה וגירמאו. נולד ביום י"ג בטבת תשס"ג (18.12.2002) באתיופיה. אח לאסתר, יונתן ושליו.

עלמקאן אבטה גדל באתיופיה בינקותו, ובהיותו בן שנה וחצי, בשנת 2004, עלה ארצה עם משפחתו. בשנתיים הראשונות השתכנו במרכז קליטה במבשרת ציון ולאחר מכן קבעו את ביתם בשכונת קריית מנחם בירושלים.

למד בבית הספר היסודי "קיבוץ ראשית" ולאחר מכן בבית הספר התיכון התורני "הימלפרב" בעירו, אהוב על מוריו. מאחר שאהב לקרוא ספרים ולכתוב, בחר במגמת ספרות.

בזמנו הפנוי שיחק כדורגל, ועשה זאת בהנאה ובכישרון רב. כן אהד את קבוצת הכדורגל של ברצלונה.

מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו, מקום מפלט עבורו ומקור לרוגע. בכל עת שיכול, האזין לה. "לא משנה איך אני מרגיש, בין אם אני עצוב, כועס, ובין אם אני עצבני, המוזיקה עוזרת לי לנשום ולהירגע", כתב.

בנעוריו הצטרף לפעילות של עמותת "אחריי! – נוער מוביל שינוי". בתוך העמותה השתתף בתוכנית "אחריי! בשטח" הכוללת יציאה לטיולים, עשייה חברתית ועידוד מנהיגות, ובקורס "אחריי! לצבא" המשלב הכנה פיזית ומנטלית לשירות הצבאי והכשרת מנהיגות צעירה. עלמקאן בלט בקבוצות שלו, היה חדור מטרה, ביצע משימות מאתגרות כגון מסע אלונקות, ימי שטח וימי הישרדות ולא ויתר לעצמו. לחניכים האחרים נתן כוח להמשיך ועורר בהם מוטיבציה.

כנער סייע בפרנסת המשפחה. בין היתר באחת מחופשות הקיץ הדריך ילדים בקייטנה של העשרה לימודית. חניכיו אהבו אותו, למדו ממנו ונהנו מחוש ההומור שלו.

בתום לימודיו בתיכון בחר לצאת למכינה הקדם-צבאית החצי-שנתית "מעשה בנגב" בנתיבות, ושם זכה לתמיכה, לליווי ולמעטפת שקידמו אותו. הוא גיבש מטרות ויעדים לתקופה זו, בהם שיפור הביטחון העצמי והעמידה מול קהל, ואכן התמסר לתהליך, התקדם כברת דרך ולמד להשלים עם טעויות וקשיים. "התהליך שעברתי במכינה הוא צבירת ביטחון ותעוזה – לא לפחד להעז ולנסות. יאללה, אז אני עומד מול קהל", כתב.

במסגרת זו מונה לתפקיד אחראי יציאות, כך שבחן בקשות של חניכים ליציאה הביתה והחליט אם לאשר אותן. עד מהרה היה לדמות דומיננטית במכינה. הוא שמר על יחסים טובים עם כולם, בכל מחיר נמנע מעימותים וידע לשמח את חבריו ברגעי קושי ועצב.

בתום תקופת הלימודים במכינה כתב: "בעתיד אני רוצה לשקם את השכונה שלי ואת בני הנוער ששם, כי אלה באמת ילדים שיכולים להגיע הכי רחוק. הבעיה היחידה היא שאין מי שירים אותם כשהם נופלים, ואני רוצה שהם יראו אותי עם מדים ונשק וירצו גם, וידעו שגם הם יכולים".

קשר טוב היה לו עם משפחתו, וכיבוד אב ואם היה עבורו ערך עליון. חרף גילו הצעיר עזר להם מעל ומעבר למצופה, בין השאר בתרגום, משום שהשפה העברית לא הייתה שגורה בפיהם, ובנושאים בירוקרטיים. לימים, כששירת בצבא, התקשר דרך קבע לדרוש בשלומם ודאג להביא להם זר פרחים כשחזר בסופי השבוע. אימו כינתה אותו אַבָּטֶה ("אבא שלי" באמהרית) וראתה בו לא רק בן בכור אלא גם החבר הקרוב ביותר. כדבריה, היא למדה ממנו רבות. כאח בכור דאג לאחיו הצעירים, שיחק עימם ואהב אותם אהבה גדולה.

במשפחה המורחבת זכה למלוא תשומת הלב היות שהיה הנכד הראשון לסביו. "הפרח של המשפחה", כינה אותו דודו וסיפר שכאשר שיחק עלמקאן כדורגל וראה מרחוק את סבתו נושאת שקיות של קניות, עצר את המשחק, רץ לעברה ונשא במקומה את השקיות בלי שהתבקש לכך.

חבר טוב, נאמן ואהוב, עם חבריו ידע להיות רציני מאוד אך גם "שטותניק", מתגלגל מצחוק ומצחיק.

עלמקאן, בחור צנוע ושקט, טוב ואכפתי, בורך בחיוך כובש ובשמחת חיים שהדביקה את כולם, וידע להצחיק ולשפר את מצב הרוח. המשפט "תמיד להיות בשמחה והכי חשוב לחייך" אפיין אותו, וכן ההתמקדות בחצי הכוס המלאה. בקלות הסתדר והתחבר עם כל אדם.

יושר, צדק ואמת היו טבועים בו, ואת מילותיו ומעשיו שקל היטב, ולכן מכריו סמכו עליו ונתנו בו אמון. אינטליגנט, חכם, נבון וחד מחשבה, הצטיין בכל תחום ועל כן שימש מודל לחיקוי עבור רבים. מטבעו היה שאפתן, וכבר בגיל צעיר החליט לצעוד בדרך חיובית, התבונן קדימה אל הטווח הרחוק, הציב מטרות ויעדים, השקיע מאמץ, חלם והגשים, משום שהאמין שהוא מוביל את חייו ושבידיו הבחירה בנוגע לאיזה אדם יהיה. ״אם יש ספר שאתה רוצה לכתוב והוא עדיין לא נכתב, כתוב אותו בעצמך״, נהג לומר. הוא חלם ללמוד רפואה ולהיות רופא מנתח, כדי שיוכל לתרום לחברה ולעזור לבני אדם. את הטיול הגדול אחרי הצבא עם חבריו תכנן להגביל לשלושה חודשים, כדי שיוכל להתחיל ללמוד באוניברסיטה.

עלמקאן שאף להיות לוחם בחטיבת "גולני" ולחבוש בגאון את הכומתה החומה, ואכן ביום 31.3.2022 התגייס לצה"ל, עבר גיבוש ושובץ בפלוגת הסיור (פלס"ר) של החטיבה בחיל הרגלים. את מסלול ההכשרה המאתגר, שבמהלכו שמר על גישה חיובית, סיים בהצטיינות.

בתום המסלול יצא לקורס מפקדי כיתה (מ"כים). במהלכו הציב לעצמו יעדים של צבירת ידע, התמקצעות, איכות בפיקוד, הובלה, לקיחת אחריות ושיפור הכושר הגופני, כל זאת מתוך רצון טוב ושאיפה להתנסות ולנסות. הוא סיים את הקורס בהצטיינות ושובץ לתפקיד מפקד כיתה בבסיס האימון החטיבתי (בא"ח "גולני"), שיבוץ שמעיד על ההערכה שרחשו לו. אף על פי כן ביקש ממפקדיו לחזור לצוות לוחם בטענה המצטנעת שאינו איכותי דיו, אך אלה צחקו ואמרו שמבחינת תפקודו היה יכול להיות מפקד פלוגה ולפתוח מחזור טירונים.

בהיותו לוחם ביצע את המשימות במקצועיות, ביסודיות ובמוטיבציה גבוהה וחש גאוות יחידה. כמו אח התייחס ללוחמים ביחידה – התעניין בשלומם, דאג להם והיה הראשון לגשת ולעזור למי ששרוי במצוקה או בקשיים. הם ידעו שאפשר לפנות אליו בעת הצורך. "העוגן, הפסיכולוג והאדם שאפשר לשים עליו את הראש", תיארו אותו. כן תואר כ"מסמר הצוות" וכמי שהקפיד לאחד את הצוות, וזאת עשה בין היתר באמצעות מוזיקה, ריקודים וצחוק.

בחופשות סוף השבוע שיתף עלמקאן את משפחתו בחוויות מהשירות וביקר את המשפחה המורחבת. בחופשות אלה השמיע שירים בקולי קולות, שר והרקיד את כל בני הבית. כן המשיך לשחק בכדורגל שאהב, כך שבהגיעו הביתה החליף למדי כדורגל, יצא לשחק ושמר על הכושר הגופני.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

לפני פרוץ המלחמה השתתף עלמקאן עם יחידתו באימון בצפון הארץ, ולכן כשפרצה, נשארה היחידה לשמור ולהגן על הגבול הצפוני.

עם תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה בשלהי אוקטובר 2023 ירדו דרומה והצטרפו לקרבות. במשך שלושה חודשים שהו שם ולחמו.

עלמקאן כתב: "כשאני מסתכל אחורה בזמן ל'צוק איתן' (מבצע צבאי בקיץ 2014), אני זוכר שראיתי את החיילים שנפלו, וזה הרגיש לי כל כך רחוק ממני, ועכשיו זה אני, עכשיו התור שלי להגן על המדינה שלי. אני עדיין ילד, אבל אני גם בוגר. אני בדיוק בגיל ובמקום שבו עושים את המעבר הזה מנער לאיש, ועכשיו התור של האיש הזה להגן על העם שלו".

בימי המלחמה דאג להרגיע את משפחתו וכהרגלו הקרין אופטימיות. הוא חש מחויבות ומסירות לצבא ולמדינה ולא פחד.

בשלהי ספטמבר 2024 החל צה"ל תמרון קרקעי בדרום לבנון. יחידתו של עלמקאן נקראה לאזור הכפר מארון א-ראס והשתלבה בלחימה. עד מהרה השתלטה פלוגת הסיור על כמה נקודות חשובות ובנתה מִגנן בנקודה אסטרטגית.

ביום 1.10.2024 בשיחת טלפון אמר: "אנחנו שואבים כוחות אחד מהשני בצוות, וגם ה'למה' שלנו מחזיקה אותנו עם רוח ומורל. ה'למה' שלי הוא אימא, אבא, אחים שלי, המדינה ומה שקרה בשבעה באוקטובר".

למוחרת, בזמן השהייה במִגנן, נורה טיל נגד טנקים לעבר העמדה. עלמקאן נהרג במקום, ולצידו נפל סמל ראשון עידו ברויר ונפצעו ארבעה לוחמים.

סמל ראשון עלמקאן אבטה טרפה נפל בקרב ביום כ"ט באלול תשפ"ד (2.10.2024). בן עשרים ואחת וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים, אחות ושני אחים.

ספד לו מפקדו: "היום אני רוצה להיות גבר. גבר כמוך. גבר שמחזיק בית שלם על הכתפיים שלו במקביל לשירות משמעותי ותובעני, שהולך למס הכנסה ולבנק. יכולת לוותר, לא רצית. יכולת לדבר, לא דיברת. יכולת להסביר לכולם כמה אתה זז וקונה ומסדר ודואג, אבל לא, בחרת ככה להמשיך בשקט שלך. ובין לבין היית יוצא איתנו כאילו אין מחר … איפה יש עוד לוחמים כאלה אהובים? יום אחד אתה מפקד צוות, יום אחד לוחם, יום אחד סמל, איפה שצריך אתה שם … רק מהכוח שאתה השארת לנו אנחנו יכולים איכשהו לקום מזה. אוהב אותך, מעריך ומעריץ".

צוות הלוחמים שלו נקרא על שמו – "צוות טרפה".

בשכונת קריית מנחם שבה גר נחנכה פינת ישיבה לזכרו, עם ספסלים וקיר גרפיטי.