עילי אליהו כהן ז"ל

בן רינת וזכי. נולד ביום ד' באייר תש"ס (9.5.2000) במושב בית נחמיה שבחבל מודיעין. אח צעיר לדניאל ניצן; אח בוגר לנטע ושקד.

עילי אליהו, ילד חכם, מוכשר ופעלתן, גדל והתבגר במושב הולדתו. "מגיל קטן היית סקרן, לא ישבת בשקט לרגע," כתבה אימו, "תמיד בעשייה, והכול בצניעות ובחיוך עם גומות החן היפות שלך." החל את לימודיו בבית הספר היסודי הקהילתי שבכפר הנוער בן שמן והמשיכם בקריית החינוך "אמית נחשון חבל מודיעין" שבשהם. בתיכון בחר במגמות ספורט וביולוגיה, וכספורטאי מצטיין ייצג את בית הספר בתחרויות ספורט והסב גאווה רבה למשפחתו, למוריו ולחבריו. חניך פעיל בתנועת הנוער "בני המושבים" של תנועת "הנוער העובד והלומד" שהדהדה את ערכיו מבית: אהבת הארץ והסביבה, ציונות, סובלנות, שוויון ועזרה הדדית, מעורבות ולקיחת אחריות.

"אל תִפחד, תשאף לדעת" – מילות שירו של עילי בוטנר שליוו את עילי מאז חגיגת בר המצווה שלו, תמצתו את הווייתו: אמיץ, סקרן ומוכשר השואף לגבוה ביותר, אף פעם לא מוותר לעצמו ומכוון למטרה בלי פשרות. תחביביו הרבים, ובראשם מוזיקה וספורט, מילאו את ימיו ושעותיו. במשך ארבע שנים למד נגינה בגיטרה בקונסרבטוריון שבשהם, היישוב הסמוך למקום מגוריו, השתתף בחוגי הגנה עצמית ואמנויות לחימה משולבות (MMA) במועדון הספורט וטיפח את אהבתו לאקסטרים בגלישת מצוקים ובטיפוס הרים.

כפטריוט בכל רמ"ח איבריו הרבה לטייל בארץ לאורכה ולרוחבה, וכמי שגדל והתחנך לאורם של סיפורי המורשת והגבורה כיוון עצמו לשירות משמעותי בצה"ל כלוחם. כך, כבר בכיתה י' הצטרף לתוכנית ההכשרה של עמותת "המסלול" המכינה בני נוער לגיבושים, לימי סיירות ולשירות קרבי. סיפר רועי, המדריך: "זכות גדולה הייתה לי ללוות אותך שלוש שנים משמעותיות – להדריך, לאמן, לראות אותך פורץ גבולות, הופך מילד מבויש למוביל החבורה, האחד שירים את כולם כשלאף אחד אין כבר אוויר בריאות, כשלכולם נמאס ואתה לא עוצר, מתגבר וסוחף אחריך בפשטות, בדוגמה אישית." עילי לא הסתפק בכך, התאמן גם במכון כושר ומדי שבת נסע לרוץ בדיונות החול של חופי תל אביב. נחישותו והתמדתו נשאו פירות; הוא זומן למספר רב של גיבושים, ובהם גדנ"ע צלילה ו"שייטת 13", עבר בהצלחה את יום הסיירות ושובץ לחטיבת הצנחנים.

עם גיוסו לצה"ל, ב-30 במארס 2019, הוצב בחיל הרגלים והחל טירונות צנחנים בבסיס האימונים החטיבתי. כבר ביום השלישי לטירונות נקרא לגיבוש יח"טיות (יחידות חטיבתיות), עבר אותו בהצלחה והתקבל ליחידת העילית "מגלן" של חטיבת הקומנדו. את המשך הטירונות עשה בפלוגה הייעודית עם חבריו לצוות, שם הכיר את אילן, חייל בודד, פתח בפניו את ביתו והפך לחברו הקרוב. "עילי תמיד היה מוכן להרפתקה," סיפר אילן, שחלק איתו את האהבה למוזיקת הבלוז, "ובכל הזדמנות נכנסנו לרכב, נסענו לשטח ועשינו ערב בושקראפט (אמנות ההישרדות בטבע), טרק או קמפינג. לעיתים קרובות העברנו את הערב בישיבה על המרפסת עם כוס ויסקי או סיגר, מחליפים שירים ברמקול, לפעמים מאלתרים בגיטרה. המרפסת הפכה להיכל, מקום שבו דיברנו שעות על גבי שעות על כל דבר שבעולם."

הכשרת הלוחם המפרכת של "מגלן" נמשכה שנה וחמישה חודשים ודרשה חתימת שירות קבע נוסף, אך עילי, חדור תחושת שליחות, נתן את כל כולו וסיים את המסלול עם חיוך. "במבט ראשון הוא אולי נראה קשוח," כתב אחד החברים, "אבל האמת שהוא האיש עם הלב הכי ענק ורגיש שאני מכיר." חבריו לצוות תיארו לוחם מקצוען, בעל מוסר עבודה גבוה, שלא היה אפשר להתחרות בו גם במידת הסדר והארגון. "עילי האהוב, החכם, הערכי, בעל כל המעלות הטובות," כתבו, "איש של מעשים ומעט דיבורים. אדיבותו הייתה סימן ההיכר שלו. תמיד עזר בחיוך ובחיבוק לכל מי שהיה צריך, שימש כתובת להתייעצות, ואפילו 'סגר שבתות' בשביל אחרים."

במהלך שירותו השתתף במבצעים חשאיים בארץ ומחוץ לה, באימונים עם כוחות מיוחדים ובפעולות עלומות ונועזות. במבצע "שומר חומות", במאי 2021, לחם עם צוותו בגבול עזה והשמיד מטרות טרור רבות.

עם שחרורו מצה"ל, במארס 2022, נסע עם חברי הצוות לתאילנד למשך שבועיים. בחזרתו, החל להתכונן ל"טיול הגדול" ועבד בבר "זפלין" שבשהם כדי לחסוך כסף.

ב-3 בינואר 2023 עלה על הטיסה לארגנטינה עם חברו הטוב מהמושב. הם נחתו בבואנוס איירס, המשיכו לצ'ילה, והתפצלו בקרנבל בברזיל. עילי המשיך לבוליביה עם בת זוגו, שהכיר במהלך הטיול. "מהיום שנפגשנו במסעדת סושי בברזיל," כתבה, "היית הכול עבורי. לעולם אהיה אסירת תודה על העזרה שהענקת לי. לימדת אותי לאהוב מחדש אוכל, לאהוב את עצמי, וליהנות ולהעריך כל רגע בחיים. הראית לי אהבה ואכפתיות שאנשים רק יכולים לחלום עליהם."

מסלולם המשותף לא היה נטול אתגרים. ב"שביל המוות" בבוליביה, נקלעו לקרב יריות בין תושבים מקומיים. עילי, בתושייתו הרבה, סייע לאישה עם ילד שירו בבעלה לנגד עיניה, גרר אותה למקום בטוח והעניק לה טיפול ראשוני עד להגעת כוחות ההצלה.

בהמשך הטיול נסע לפרו ולקולומביה, למד לרקוד סלסה, עבר לאקוודור והתוודע לחוויית הגלישה במים. היעד הבא ברשימה היה קובה, לשם נסע עם חבר שהכיר באחת הנסיעות הארוכות באוטובוס. בנקודה זו החליט להפתיע את משפחתו שטיילה באותו זמן באוסטריה. הפגישה בשדה התעופה בווינה הייתה רגע בלתי נשכח. יחד נסעו לגרמניה ולסלובקיה, טיילו בעיירות מצוירות וחוו זמן איכות משותף.

לאחר שבעה חודשים חזר לארץ, עבד בכמה מקומות והתכונן להתחיל את לימודיו האקדמיים בתחום הנדסת מכונות במכללת אפקה.

ערב שמחת תורה תשפ"ד תכנן ללכת עם חברו הטוב למסיבת הטבע "נובה" שהתקיימה בשדות קיבוץ רעים, אך שובץ במשמרת ונשאר בבית.