נטע בר עם ז"ל

בן ליעד ונירית. נולד ביום כ"א בטבת תשס"ג (26.12.2002) בכרכור. אח בכור ליעלה ונגה.

בשנת 2007 כשהיה בן ארבע וחצי עבר עם משפחתו לחדרה.

מגיל קטן היה בעל אישיות בולטת ועמוד שדרה חזק, נאמן לעצמו בכל מחיר ולא חושש ללכת נגד הזרם. כל משימה שלקח על עצמו, ביצע ברצינות גמורה ובתחושת אחריות תהומית, ולעיתים התאכזב לגלות שלא כולם מגלים את אותה מחויבות.

במהלך שנותיו, היו לנטע שתי אהבות – בעלי חיים ובנייה בלגו. נטע בנה בלגו מגיל צעיר ביותר. בתחילה דגמים פשוטים ואז דגמים מסובכים ויקרים. הוא היה חוסך שקל לשקל ובודק מהיכן הכי משתלם להזמין, מזמין ואז מחכים… כשלבסוף הלגו הגיע הייתה חגיגה בבית. אם נטע לא היה ברגע הגעת המשלוח ביקש שיצלמו לו את החבילה. בחדרו הציב מספר ארונות תצוגה ובהם שלל הדגמים שבנה. בתור מומחה ל-Starwars , הארי פוטר ו-Marvel רוב הדגמים הם בנושאים אלה, אך יש גם מדיסני ו-Friends.

בעלי החיים של המשפחה זכו ליחס קרוב ומיוחד. כשהיה נטע בבסיס ביקש צילומים שלהם בכל עת. טיפל, ליטף, חיבק כל אחד ואחת מהם. לנטע היתה רגישות מיוחדת לבעלי חיים ולא פעם אסף לביתו גורי חתולים עזובים ודאג למצוא להם בית. "אם לא הצליח, החתולים מצאו את ביתם – אצלנו", סיפרו הוריו.

בכיתה ט' הצטרף לתוכנית המש"צים – מדריכי של"ח (שדה, לאום, חברה) צעירים. שנה לאחר מכן, נכנס לצוות הניהול של התוכנית כצלם ומתעד הקורס והמשיך לפלס את דרכו בתפקידים ניהוליים שונים. בכיתה י"ב, קיבל לידיו את ניהול קורס המש"צים הבסיסי "ברקן" במחוז חיפה.

הוא ניגש למשימת ניהול הקורס עם ברק בעיניים, השקיע והתכונן, חשב מראש על כל פרט קטן ולא השאיר דבר ליד המקרה. במידה מסוימת, המשיך בכך את דרכו של אביו ליעד, מורה לשל"ח, עימו נהג להתייעץ רבות. התפקיד מילא אותו באושר ובגאווה והוא התפתח רבות במסגרתו.

רבים מהחניכים ומחברי צוות הניהול הפכו לחבריו, והעידו שהוא היה שילוב מושלם בין חבר למנהיג. מצד אחד ידע לשמור על ההומור, על רוח השטות והציניות שאפיינו אותו. מצד שני ידע בעת הצורך לשים את החברות והצחוק בצד כדי לתת דוגמה לאחרים ולשמור על מקצועיות.

"הוא היה מאוד אחראי", סיפר אחד החברים. "כשאני ניהלתי את הקורס שנה אחריו עשיתי השוואה ביני לבינו, במה אני יכול להשתפר ולהיות כמוהו או טוב יותר. אני לא בטוח שהצלחתי… הוא אחראי לכל הדברים המשוגעים והמצחיקים שיש פה כמו גם לכל הדברים הרציניים. נטע עשה זאת בצורה הטובה והאחראית ביותר. הוא דאג שלכל חניך ולכל מדריך ולכל חבר צוות הנהלה יהיה כל מה שצריך לביצוע התפקיד. נטע דאג לפנות מהזמן שלו עבור חניכים ומדריכים, על מנת להקשיב להם. הוא תמיד רצה לשמוע אותם ורצה להיות האוזן הקשבת שלהם. להיות כמו אבא ואמא שלהם".

את הקורס הקשה ביותר מבין קורסי המש"צים – קורס הישרדות – בחר נטע לעבור פעמיים כחניך. הפעם הראשונה היתה בשנת 2020, תחילת תקופת מגפת הקורונה שבעקבותיה לאכזבתו, שונתה מתכונת הקורס. הוא אמר: "זה לא היה קורס. זה היה שבוע שאתה בא לשחק בבוץ ואבנים, משייף כמה עצים והולך הביתה. שרדת? לא ממש".

שנה לאחר מכן, עם פתיחת מחזור חדש של הקורס, ניתנה לו האפשרות לבחור אם להצטרף כחניך או כמש"צ בוגר שמלווה את החניכים. נטע התייעץ עם אביו, מדריך בקורס והחליט לשמוע לעצתו ולהשתתף בקורס כחניך על מנת לחוות אותו במלואו.

הקורס היה מאתגר מאוד ולא פעם נטע הרגיש שהוא קרוב לשבירה, אך מצא את הכוחות להמשיך ובסופו של דבר נהנה מאוד. בסיום הקורס אמר: "מזל שעשיתי את הקורס הזה שוב, כי ככה אתה באמת מבין איפה קצה גבול היכולת שלך. זו נקודת מפנה שלך כבנאדם, להבין מתי אתה עלול להישבר ומתי לא".

לאחר סיום לימודיו, בעודו ממתין לגיוס לצה"ל הכין לעצמו אלבום תמונות מתקופתו במש"צים. על הכריכה מאחור כתב את המשפט: "כל דרך היא סיפור וכל צעד הוא מילה. וכשתגיע לסוף הדרך, תבין את הסיפור כולו ואת הדרך שעברת".

לאחר נפילתו הפך המשפט השראה לבני נוער ולחיילים רבים.

לפני הגיוס הגשים נטע חלום וטס עם אימו לניו יורק. הוא הכין רשימה של המקומות שיבקרו בהם, כולל סיורים קולינריים – מסעדות ודוכני מזון אותם חייבים לנסות. אין ספק שאלו רגעי אושר שנחרטו בזיכרון.

ב-12.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הגנת הגבולות. בתחילה, הפרופיל הרפואי לא התאים לתפקיד הקרבי בו רצה לשרת אך נטע נלחם להעלות אותו והצליח. הוא עבר הכשרת לוחמי איסוף קרבי. גם במסגרת זו בלט באישיותו וחוכמתו, שלט בכל אמצעי המודיעין והטכנולוגיה ואהב מאוד לצאת לשטח. מהר מאד חבריו לצוות כינו אותו "הלב של צוות הירשמן".

בין החברים הרבים שהכיר במסלול ההכשרה, הכיר גם לוחמת בצוות המקביל בשם ניקה. עד מהרה הפכו לזוג. עם סיום המסלול הוצבו השניים בגדוד 414 האחראי על איסוף המודיעין בגזרת עזה.

לאחר מספר חודשי שירות בגזרת עזה, חיפש נטע את האתגר הבא ונכנס לתוכנית הכנה לקורס מ"כים (מפקדי כיתה). ביוני 2023 סיים בהצלחה את הקורס והוצב כמפקד צוות לוחמי בלון במוצב נחל עוז.

השהות בקורס הייתה הפעם הראשונה בה הוא וניקה היו רחוקים זה מזו לזמן ממושך. הדרך של נטע להתמודד עם הגעגוע אליה הייתה לדבר עליה ללא הפסקה, עם כל מי שנקרה בדרכו. "לא פגשתי גבר שמאמין בלב שלם שעם החברה הראשונה שלו הוא יבנה בית ויזדקן ויביא ילדים, ולא ראיתי גברים שבגיל עשרים יודעים כבר עם מי הם רוצים להתחתן, אבל נטע ידע… הוא אמר את זה לכל מי שהוא פגש… יש בזה משהו נורא תמים ויפה", סיפרה ניקה.

למרות שתקופת שירותו במוצב נחל עוז לא היתה ארוכה – כחודשיים בסך הכול – נטע עשה רבות למען שיפור תנאי השירות של החברים בצוות וליחסים איתם. נהג לשבת עימם בשמירות או להחליפם לא פעם, שתל פרחים ואדניות במגורים ודאג לשיפור תנאי המגורים.