יקיר יעקב לוי ז"ל

יקיר יעקב לוי הי"ד גדל בקיבוץ חפץ חיים , הדריך בתנועת הנוער בני עקיבא , אהב מאוד את חניכיו והם אהבו אותו . הדריך בקייטנות בחופשת הקיץ , כמו אב לילדיו. למד בישיבה התיכונית "נתיבות יוסף" במצפה יריחו אצל הרב סבתו . המשיך ללמוד שם בישיבה הגבוהה שיעור א , ובתחילת שיעור ב עבר לישיבת ההסדר שעלבים ע"מ להתגייס לצבא כלוחם ולשרת בשירות משמעותי כלשונו (על אף שלא היה חייב, סבל משברי הליכה) . התגייס להנדסה עם חבריו לישיבה, שניים מהם היו איתו באותו צוות ובאותה נמר"ה משך כל המלחמה . שלושתם יחד עם חמישה נוספים נפלו באסון הנמרה בשבת בבוקר פרשת נשא 15.6.24.
תמיד היה בשמחה , השכין שלום בין סובביו ואנרגיות טובות, עוזר לכל אחד גם מבלי שיבקש היה עירני ורגיש לסובביו (רגשית ,כלכלית, מילה טובה), איש מעשה יוזמתי בעל כושר ארגון , נהג כבוד בכל אדם , איש של אמת.
אהב מאוד לקרא ("תולעת ספרים"), בעל ידע רחב בתחומים רבים , אהב לטייל בארץ ולגמוע מסלולים בטבע עם חבריו , כשרוני בכתיבה (כתב שירים רבים , נבחר בכל מקום לנציג שכותב ברכות או דברי פרידה וכו)
במהלך שירותו הצבאי לרבות תקופת המלחמה ניהל פנקס. מתוך פנקסו: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
מי היה מאמין שאנחנו כבר חודשיים בעזה נלחמים? אף אחד לא האמין שניכנס והנה אנחנו נלחמים בשם ה' אלוקי צבאות. נלחמים בשביל כבודם ודמם של אחינו השפוכים, בשביל עם ישראל וארץ ישראל, ארץ קודשנו, ומתוך כך אנחנו לוקחים כח, גם אם עייפים חולים וקשה, נזכרים באהבת הארץ והמולדת, באהבת העם, באחינו ואחיותינו שנפלו ונחטפו וחוש האמת והצדק של העם שלנו, החוש הייחודי הזה מתעורר לחיים, והרצון להשיב מלחמה שערה מתעורר.
לנקום עין תחת עין ושן תחת שן, בעצם לא, זה נאמר ביהודי, פה זה דין של 7 עמי כנען, של עמלק שצריך למחות את זכרם!
"וכי ידיו של משה עושות מלחמה ? אלא בני ישראל מרימים עיניהם לאביהם שבשמיים ומתפללים, כך שאלוקים עושה מלחמה ". ואנו מרגישים יום יום את ידו של הקב"ה עלינו, שעוזר לנו ומסייע ועושה לנו מלחמה. ואנו צריכים להתפלל, להתפלל ולהילחם. ביטחון והשתדלות במלוא מובן המונח."
משפט שהיה שגור בפיו: " אם אני לא אלחם, מי ילחם במקומי?"
בחוגר שלו מצאנו בין היתר את המשפט הבא: "עכשיו תורי בכח להגן על הבית ולקדש שם שמיים ברבים, לפניי היו הדור הקודם".