בועז אברהם ז"ל

בנם של שרה ואברהם. נולד ביום י"א בתשרי תשכ"ג (9.10.1962) בקיבוץ אשדות יעקב. אח צעיר למרים, אליאס ואסתר.

בתום לימודיו, בשנת 1980, הצטרף עם חבריו מהפנימייה למסלול גרעיני נח"ל, ויחד עימם הקים את "גרעין אפיק" והתגייס לגדוד נח"ל מוצנח בחיל הרגלים.

ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה, ובועז השתתף עם יחידתו בלחימה. בדרכם לכיוון עיר הבירה ביירות לחמו בכמה עיירות, ובביירות נשארו ולחמו כחצי שנה.

בתום הפרק הצבאי במסלול החל את פרק המשימה, ובמהלכו הקים עם חבריו את היאחזות צבעון שבגליל העליון. לאחר מכן עבר לקיבוץ ניר יצחק שבצפון-מערב הנגב, סמוך לדרום רצועת עזה, ופעל למען פיתוחו ושגשוגו.

לאחר השחרור מצה"ל נשאר בניר יצחק והשתלב בענף השלחין.

בקיבוץ הכיר את דניאלה מולר, מתנדבת משווייץ, ובין השניים התפתח קשר זוגי. כעבור כשש שנים, בשנת 1988, הם נישאו, ובניר יצחק קבעו את ביתם החם והאוהב. יחד הגשימו חלומות.

בן ושתי בנות נולדו להם – רון, ענבל ומיכל. איש משפחה למופת, אהב אותם ובלב שלם התמסר אליהם.

לאורך השנים אימצה המשפחה כלבים, בעל חיים אהוב עליו, ותמיד ליווה אותו כלב נאמן בעבודה וכשפסע על מדרכות הקיבוץ.

כחקלאי מבטן ומלידה היו השדות וגידולי האדמה בית שני עבורו, כפי שתיארה רעייתו. במרוצת השנים מילא במסירות תפקידים רבים בענף השלחין, בהם מרכז גידולי תפוחי האדמה, מנהל ההשקיה ואחראי על קבוצות העובדים מתאילנד. במסגרת אחריות זו דאג מאוד לרווחתם ויצר עימם קשר טוב – אירח אותם בביתו, התארח אצלם והכיר את אורח חייהם ואת סיפוריהם האישיים. הם מצידם אהבו אותו ושמרו עימו על קשר גם לאחר עזיבתם.

בועז, דמות בולטת בקיבוץ, התנדב ועזר באירועים והופיע ורקד בערבי תרבות ובחגים. עם חוש הומור מפותח וחן רב ידע להעלות את המורל. כן התנדב לכיתת הכוננות היישובית.

בועז נהנה מטיולים רגליים בארץ ובעולם וחלם לצעוד מביתו ועד מושב ילדותו כפר שמואל. כן חלם להקים חממה חקלאית קטנה וכוורת דבורים, להדריך בני נוער ולהיות סבא.

בקיבוץ ראו בו "איש של אנשים", משום שהתעניין בזולת, התלוצץ עם סובביו, שימח אותם ויצר קשר ידידותי עם כל מי שנקרה בדרכו – פעוטות, ילדים, בני נוער, מבוגרים וקשישים, והכול בחיוך, בטוב לב ובגובה העיניים. בשל הראייה האופטימית שלו, החיוך התמידי הנסוך על פניו והחשיבה החיובית שפיזר סביבו, זכה לכינוי "כה טוב". כל אלה גרמו למכריו לאהוב אותו ולרצות בקרבתו.