אלישיב איתן וידר

אלישיב איתן וידר

מעשה מאפיין שלו

רוצה להנציח את אלישיב איתן וידר?
מלאו פרטים כאן!

מכירים את החייל?

אנו בארגון ״למלא את החלל״ רוצים לעדכן עוד פרטים של גיבורי חרבות ברזל.
אנא שלחו לכאן כל פרט שיכול לסייע לעדכון האתר.

סיפור חיים

בנם של מרדכי (מוטי) ויעל. נולד ביום ז' בתשרי תשס"ג (13.9.2002) בירושלים. אח לשירה, רעיה, חיים, יונתן, אילה, ישי, יאיר, טליה ויהודה.

אלישיב, החמישי מבין עשרה אחים ואחיות, גדל בירושלים בחיק משפחה חמה ואוהבת. כבר מילדות בלט בתכונות אופי טובות – היה ילד צנוע, ביישן, חייכן ונעים הליכות ותמיד דיבר בשקט ובאדיבות. תכונות אלה הפכו אותו לאהוב על כל חבריו ומכריו. הוא נהנה מאוד לבלות עם משפחתו, ובמיוחד אהב לצאת איתם לטיולי טבע מאתגרים.

מגיל שלוש ועד סוף כיתה ח' למד בתלמוד תורה "מורשה" בירושלים. רבו בתלמוד התורה סיפר על ילד אהוב ושקט "שניחן בכוחות מעשה איתנים". וכך, אף שהיה קטן יחסית נהג בטיולים שנתיים לצעוד בראש הכיתה, כשבידו האחת שקית לאיסוף אשפה ועל גבו תיק גדול עם מים המיועדים לכל הכיתה. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים בתלמוד התורה, עבר ללמוד בישיבה התיכונית "נווה" השוכנת במושב נווה שבמועצה האזורית אשכול. הדגש בישיבה זו הוא על בנין אישיות מתוך יראת שמים ואהבת התורה, העם והארץ. גם בישיבה התיכונית בלט בנועם הליכותיו, טוב ליבו וביישנותו, ולצד זאת גם בהוצאה לפועל של כוחות מעשיים ויצירתיים.

לאחר שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, בחר להמשיך את מסלולו החינוכי בישיבה הגבוהה "בני דוד" שבעלי. החלטה זו נבעה מרצונו לברר את מקומו ואת אחריותו לקניין התורה ולבית המדרש, לצד מקומו ואחריותו לבטא באופן הטוב ביותר את כוחותיו המעשיים והיצירתיים. אלישיב היטיב לתאר זאת בדברים שכתב בפנקסו: "ברור לי מעל לכל ספק, שאני רוצה להיות חלק, להיות קשור ומחובר לתורה, להיות מהאנשים שפועלים בעולם הזה עם תכלית, מטרה, באמונה במה שהם עושים, באמונה שהעולם מתקדם לעבר הגאולה, ובאמונה שבכוחם לקדם זאת. ולפעול כך בעולם, מתוך מחויבות, ובאמונה בריאה בכך".

אלישיב למד בישיבה במשך שנתיים, במחזור ט"ו, ובלט בשקדנותו וחריצותו. הוא הגיע תמיד בזמן לסדר הלימוד לאחר תפילה מוקדמת ואימוני כושר, וניצל הזדמנויות לברר את מקומו עם רבותיו. לצד זאת ידע שישרת שירות מלא וקרבי.

בין תחביביו – נגינה של שירי קודש ושירי ארץ ישראל, צילומי טבע ונוף, קריאת ספרי טבע, היסטוריה, וספרות העוסקת במלחמות ישראל ובגיבורי ישראל. כמו כן אהב מאד לצאת עם חבריו ל"פק"ל קפה" בטבע, וכן לצפות בזריחה ולהקשיב לציוץ הציפורים.

ביום 12.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת "גולני". הוא אהב מאוד את הסיירת, את הצוות ואת האתגרים הפיזיים והמנטליים שהוצבו בפניו. למרות ביישנותו ואופיו השקט, התגלה כחייל בעל עוצמות נפש וחוזקות רבות. הוא עשה את תפקידו במקצועיות רבה בלי להתלונן. תמיד היה מוכן להושיט עזרה לחבריו – בסחיבת הציוד במסעות המפרכים, בניקיון כלי הנשק או בארגון הציוד עבור הצוות והפלוגה כולה, וכל זאת בצניעות וענווה ובחיוך ביישני. בהתנהלותו זו יישם את המילים שכתב בפנקסו על ערך הרעות: "רעות זה להרגיש את החבר לגמרי ולכן להיות מוכן לתת הכול בשבילו".

אלישיב ניחן בשלוות נפש ודבר לא הוציא אותו משלוותו – לא מזג אוויר קיצוני, לא עייפות ולא תלונות של חבריו. בשל כל אלה הם ראו בו מודל לחיקוי, "מצפן", דוגמה ומופת למה שאפשר וראוי להיות.. גם מפקדיו ידעו שאפשר לסמוך עליו ושהוא יבצע כל משימה בצורה הטובה ביותר, ומשום כך הרבו לבחור בו ראשון לכל משימה, אלישיב איתן הצטיין במהלך השירות בקורסים בהם השתתף, ובצניעותו הרבה מעולם לא סיפר על כך להוריו.

אחד הדברים שאלישיב אהב במיוחד בשירות הצבאי היו מסעות הניווטים, ולא רק בגלל האתגר הפיזי והמנטלי שהם הציבו לו, אלא גם משום שראה בהם הזדמנות ללמוד. כל מסע ניווט היה עבורו חוויה מעשירה ומרתקת, שכן הוא לא הסתפק רק בחקירת ציר הניווט, אלא גם שאב הנאה מהשהייה בשטח ולמד על ההיסטוריה של היישובים שהיו ממוקמים לאורך הציר ועל האנשים שגרו בהם.

גם במהלך שירותו הצבאי אלישיב הקפיד על חיים בדרך התורה והמצוות. הוא היה דוגמה לחייל ולוחם שמצליח לשלב בין חובותיו הצבאיות לבין אמונתו הדתית העמוקה. לא דילג על לימוד יומי, גם במצבים לא קלים, ובימי שישי נהג להעביר לחבריו לצוות דברי תורה מתוך פרשת השבוע, תוך שהוא מקשר בין התכנים של הפרשה לבין השירות הצבאי ומטרתו. מפקדו תיאר למשפחה כיצד בסוף סדרות הניווטים, בזמן שכל החיילים ניגשו לארוחת הבוקר המיוחלת שהמתינה להם בשטח, אלישיב הקפיד קודם כול להניח תפילין ולהתפלל, ורק לאחר התפילה היה ניגש לאכול.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

למחרת היום נפתחה חזית נוספת בצפון המדינה, לאחר שארגון הטרור חיזבאללה הצטרף למערכה והחל בירי על ישראל מלבנון. למרות זאת עד ספטמבר 2024 נמנעה ישראל מלהיכנס ללבנון והסתפקה בתקיפות אוויריות בעצימות נמוכה ובמבצעים ממוקדים. כל זאת השתנה בספטמבר 2024, ובלילה שבין 30 בספטמבר ל-1 באוקטובר החלו כוחות צה"ל להיכנס ללבנון במטרה להשמיד תשתיות ואמצעי לחימה ולפגוע בכשירותו של חיזבאללה.

אלישיב השתתף עם יחידתו בלחימה מתחילתה.

ביום רביעי, 16 באוקטובר, סמוך לשעה חמש אחר הצהרים, נכנס כוח של סיירת גולני, ובו גם אלישיב, לסריקות בתוך בניין בן כמה קומות בכפר הלבנוני עייתא א-שעב, בגזרה המערבית. הם איתרו במבנה פירים תת-קרקעיים, מצבור של כלי נשק ותשתיות טרור. כחצי שעה לאחר תחילת הסריקות במתחם הגיחו מתוך המבנה ארבעה מחבלי חיזבאללה ופתחו באש מטווח קרוב על הלוחמים, במקום התפתח קרב פנים אל פנים.

אלישיב נהרג במקום ולצידו נהרגו גם מפקד הפלגה רב-סרן אופק בכר, מפקד הצוות סרן אלעד סימן טוב ושני לוחמים – סמל ראשון יעקב הלל וסמל ראשון יהודה דרור יהלום.

סמל ראשון אלישיב איתן וידר נפל בקרב ביום י"ד בתשרי תשפ"ה (16.10.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, חמישה אחים וארבע אחיות.

אביו ציין כי באופן סמלי ומצמרר, אלישיב נהרג בדיוק עשרים ושתיים שנים אחרי כניסתו בברית אברהם אבינו ויממה בלבד לאחר האזכרה לסבו, חיים צבי לוי וידר, במלאת חמישים ואחת שנים לנפילתו בקרבות הגבורה על גדות תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. ספד האב: "קפה עם חברים מול שקיעה, סנפלינג לכל המשפחה, משחקים עם אחיינים, התלבטויות על פנקסים, קפה של נחת בשעת הדלקת נרות, הנחת תפילין מול הזריחה בסיום ניווטים ומסעות. עדינות, נבוכות, ביישנות ושקט, מש"ק תקיפה בחפ"ק מפל"ג בסיירת. לכאורה, עלול להישמע סותר, אך אצל אלישיב איתן, הכול מסתדר. מתוך אמונה ואיזון, מתוך התייעצות עם רבותיו, עם הרבה שכל ישר – הכול מתחבר … נראה שמה שאצל רבים היה נראה כ'מסע בין מחנות', היה אצל אלישיב טבעי, שליו והרמוני. אני מאחל לכולנו, שנדע לאמץ משהו מהאיזון והמבט ההרמוני של אלישיב, ולחיות אותו בתוכנו".

ספדה לו אימו: "אלישיבי, בן שלי, נקראת אל הדגל, אליוק, נקראנו גם אנחנו אל הדגל, לא נשאלנו מראש, נבחרנו. ומשנבחרנו – נבחר להרים ראש ולהרים את הדגל, דגלה של אומתנו שמבקשת להתרומם ולעלות קומה, אומתנו, שכל כך אהבת, שכולה יפה ואין בה מום. שיביק, כשנולדת לא הספקנו להגיע לחדר הלידה, נולדת בחדר מיון, כל כך הזדרזת לצאת, וגם עכשיו, בזריזות כזאת ניטלת נשמתך מאיתנו, כבר אז שירדת, אלישיבי, ידעת שאתה לא חייב לשחק על פי כללי המשחק … בן שלי, עומדת אני לפניך דלה וריקה … מבקשת ומתפללת שתעלה מעלה אל כיסא של הכבוד ומשם תמשיך לפעול ביתר שאת, בעוז ואיתנות עם כל הנשמות הגדולות שלידך".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

"דף זה בתהליך הקמה, עדיין לא נוצר קשר עם המשפחה. קרובים ומכרים מוזמנים ליצור קשר במספר הבא בוואצאפ 055-5637808⁩"

סיפור הגבורה

חללים נוספים

הצג עוד
Translate »