אלישי יונג

בנה של אושרייה. נולד ביום ו' בטבת תשס"ה (18.12.2004). אח לאבישי.

אלישי גדל בדימונה. למד בבית הספר היסודי על שם רבין ובתיכון "זילמן" בעיר. תלמיד מצטיין, מנומס ואהוב על מוריו וחבריו.

אהב ספורט, מחשבים, גיימינג וכתיבת קודים. הוא גם אהב מוזיקה ועסק בעיצוב גרפי ובצילום, ובזכות תחביביו אלה אסף חברים טובים מכל חלקי הארץ.

לאלישי היה קסם אישי מיוחד והוא נגע בלב של כל מי שהכיר אותו. הוא אהב את החיים, ידע היטב עברית לצד האנגלית שאיתה גדל, בורך בכישרון כתיבה וחלם לטייל בכל העולם.

אלישי, גאוות המשפחה, קיבל מאימא שלו תמיכה לכל חלום שהיה לו. היה קשור מאוד למשפחתו, בעיקר לדוד שלו נחמיאל. קשר מיוחד היה לו עם אחיו אבישי, הם גדלו כמעט כמו אחים תאומים. הוא אהב את משפחתו, תמיד דאג להם ועזר בכול.

גם לחבריו הרבים עזר בכל עת והם ידעו שזכו בחבר טוב לחיים. בחור צעיר ושמח, שנהנה לבלות עם כל אוהביו והיה מחובר לכלב שלו – שוקו.

לקראת הגיוס, למרות האופציות שהיו לו בתפקידים הנוגעים למחשבים, הוא התעקש להגיע לשירות קרבי וחלם להיות בשריון. כשהתגייס הצליח להגשים את החלום ושובץ לחטיבת שריון 401, גדוד 52 בתפקיד תותחן טנק.

אלישי השתלב ביחידה, הצטיין בתפקידו ושאף להגיע לפיקוד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר אותה שבת אלישי שהה בביתו והוקפץ לצבא. אחרי כמה שבועות הכנה נכנסה יחידתו לרצועת עזה ובמשך למעלה משנה הוא השתתף בלחימה במוקדים שונים ברצועה, עד נפילתו.

רב-טוראי אלישי יונג נפל בקרב ביום י"ז בתשרי תשפ"ה (19.10.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אם ואח.

"אלישי נפל כגיבור", כתבו אוהביו, "היה מוכן תמיד להיקרא לכל משימה. הוא האמין שאם אתה רוצה לנצח בחיים, לא צריך לפרסם זאת, אלא פשוט לעשות בשקט, בלי דיבורים. לאורך כל הלחימה הוא האמין בניצחון למען ביטחון מדינת ישראל. אלישי השאיר אחריו משפחה שאוהבת אותו ומתגעגעת אליו מאוד".