איתן פיש ז"ל

איתן בנם של חיה ודוד ברוך. נולד ביום י"א בניסן תש"ס (16.4.2000) בפדואל. ילד רביעי- אח לאיתמר, נריה, שרה, הדס, יחיאל, יאיר ונעה.

למד בבית הספר היסודי "שילת" ביישוב בפדואל ולאחר מכן מכיתה ז' בישיבה התיכונית האזורית "ישיבת בני עקיבא השומרון" בקרני שומרון. משם המשיך לישיבת ההסדר בירוחם.

התגייס מתוך בחירה לחיל השריון. לפני יציאתו לקורס קצינים חזר לארבעה חודשים לישיבת ירוחם על מנת להטעין את עצמו רוחנית לפני הפרק הצבאי הבא.

ילד שלֵו עם רוגע פנימי, שמח בחלקו ולא מתלונן. הצטיין בלימודי תורה ומתמטיקה והפגין בכיתה מסירות, נימוסים וענווה בלי לוותר על עקרונותיו.

בורך בכישרונות רבים, בהם ציור ונגינה. אהב מוזיקה ולעיתים ניגן בגיטרה עם אביו, שליווה אותו בנגינה בפסנתר. בהמשך רכש מכספו גיטרה חשמלית ולמד בכוחות עצמו לנגן בה. מדי שנה בערב יום העצמאות ניגן באירוע שירה בציבור בביתו.

בשעות הפנאי הִרבה לקרוא ובנה במומחיות באבני "לגו". החזיק באוסף של דמויות "מארוול" מיניאטוריות שאותן צבע בדייקנות בצבעים מיוחדים. הרכבת פאזלים הייתה תחביב נוסף שבו עסק בסבלנות רבה ובהתמדה במשך שעות.

הצטרף לתנועת "בני עקיבא" כחניך והתנדב בשעות אחר הצהריים כחונך לילד עולה חדש מצרפת. הדריך בהתנדבות ב"קרן קובי" למען נפגעי פעולות איבה.

בהיותו ספורטיבי וחזק שיחק כדורסל עם נערים מהיישוב, ותמיד דאג לשתף גם את מי שרמת המשחק שלהם לא הייתה גבוהה. כששיחק הפגין תחכום והרשים את מי שצפה בו בזריזותו וביכולתו לחמוק עם הכדור.

לאחר סיום לימודיו בתיכון המשיך ללמוד בישיבת ההסדר "ירוחם" במשך שנתיים. שם הפגין עצמאות וסלל לעצמו דרך ייחודית. לקראת סוף הלימודים החליט להיכנס לכושר לקראת הגיוס – קנה משקולות ואביזרים נוספים ומדי יום, גם בסופי השבוע, התמיד בנחישות באימוני כושר גופני.

ביום 21.11.2019 התגייס לצה"ל ושובץ, לבחירתו, בחיל השריון. איתן הבין שטנק הוא כלי אסטרטגי בשעת מלחמה ושעל כן תרומתו בחיל זה תהיה מרבית. לאחר מסלול ההכשרה וסיום קורס מפקדי טנק החליט להמשיך לקצונה. תחילה עשה הפוגה של ארבעה חודשים מהשירות וחזר ללימודים בישיבה כדי להעשיר ולהעצים את רוחו, ואחרי כן החל את קורס הקצינים.

בתום הקורס קיבל פיקוד על מחלקת טנקים בגדוד "סופה" בעוצבת "ברק". נודע כמפקד סמכותי ומקצועי המקפיד על כל פרט ובד בבד קשור מאוד וקשוב לחייליו.

כאדם משפחתי היה מחובר מאוד להוריו ולאחיו, ואת אחייניו – ילדים ותינוקות – אהב ללא גבול. אף שבדרך כלל מיעט במילים, בנוכחות האחיינים נפרץ הסכר: הוא שיחק עימם בסבלנות, צחק איתם, דאג להגיע בזמן בימי שישי כדי לאסוף אותם מהגן והעניק להם את כל כולו, "כאילו כל החיים חיכה להיות דוד", כדברי אחיו. בחופשות צבע בהשקעה רבה את הקיר בחדר המשחקים בבית הוריו וצייר דמויות מתוך "פו הדוב" למען האחיינים.

איתן, בחור צנוע, שקט וחברותי עם מאור פנים, ניחן ברגישות ובחוש צדק מפותח. את כישרונותיו הרבים ניצל כדי לסייע למי שנזקק, וידע לדחוף ולעודד את החלש. עשייה, נתינה וחסד היו עבורו דרך חיים, וכך גם קבלת האחר מתוך שותפות וכבוד הדדי. שאפתן וחותר למצוינות, השקיע בכל פרויקט שנטל על עצמו הן בלימוד והן בביצוע, ועל פי רוב היה זה לטובת הכלל.

הייתה לו דרך אנליטית, סדורה ועצמאית להתמודד עם אתגרים וכן היה סקרן ורב-תחומי. כך למשל הצליח ללמוד בעצמו את התוכנה הגרפית "אילוסטרייטור" כדי להשתמש בה לצורכי התפקיד, לימד את אחיו מצד אחד שיטה ללימוד קריאה בתורה ומצד שני לשחק במשחקי קופסה, ומתוך עניין למד נוסחאות במתמטיקה בעזרת סרטונים ב"יוטיוב". גם חוש ההומור שלו סייע לו להתמודד עם מצבים לא פשוטים.

הוא חלם ללמוד מתמטיקה ומחשבים באוניברסיטה, להקים משפחה ולפתח את כישרונותיו.

ספד אביו: "איתן היקר והמתוק, כבר מאז שנולדת, הרביעי במשפחה, ראינו בך משהו מיוחד … יצאת לקרב מתוך תחושת שליחות, שאתה והחיילים שאיתך מגינים על המדינה ועלינו".

ספד אחיו איתמר: "בעיקר דיברנו על טנקים. זר לא יבין את הטוטליות שהכלי הזה דורש, את הטוטליות שכל כך תאמה את האופי חסר הפשרות שלך … דאגת כל הזמן לצוות שלך … הלוואי שנדע לעמוד על דעתנו, להתווכח ולדון, אבל עם חצי חיוך, במבט אוהב עם עין טובה כמו שלך הייתה".

אחותו הדס ספדה: "לא הספקתי להגיד לך כמה אני אוהבת אותך. איתני שלי, מתחילת המלחמה יש לי מסורת אחרי קריאת שמע לפני השינה להתפלל גם עליך. ביקשתי עליך עם תמונה שלך בראש שלי, מימינו מיכאל, משמאלו גבריאל, מלפניו אוריאל, מאחוריו רפאל ומעל ראשו שכינת אל. והינה זה התגשם – אתה המלאך שהצטרף לחבורה שם למעלה. מתת בדרך שהכי מאפיינת אותך כגיבור. אני רוצה עוד חיבוק ומאמינה שאקבל, כי הגאולה קרובה".

אחותו, בסיוע המשפחה, תפרה "דובוני זיכרון" מהבגדים שאיתן אהב ביותר והִרבה ללבוש, כדי שבני המשפחה יוכלו לחבקם ברגעי געגוע.

בציור האחרון שצייר נראה חייל אוחז בידו של נער חטוף ומחלץ אותו לטנק. כמחווה לציור הנפיש אותו אמיתי כהן בעזרת בינה מלאכותית והעלה את הסרטון לאתר "יוטיוב".

במלאת שלושים לנפילתו הפיקה משפחתו סרט ובו בני המשפחה מתארים אותו בליווי תמונות מחייו. בין היתר נכתב: "ילד נדיר, אח לתפארת, והתואר שהכי אהבת – דוד שאין כמוהו לאחיינים שאתה כל כך אוהב ושמתגעגעים אליך יותר מכול".