איתמר לוין פרידמן ז"ל

בנם של שרה ויהודה, אח צעיר לאלדד ואביתר, נשוי לאלמה ואב לאורי ואיילה. בוגר מערכת החינוך של אילת. היה מחנך כיתה י״א בבית ספר התיכון ע״ש גולדווטר, מורה מחונן למתמטיקה ורכז הכנה לצה״ל בבית הספר. לפני כן עבד משך שמונה שנים בהכנת תלמידים לפסיכומטרי והיה רכז דילר של קהילת אילת-אילות בין השנים 2019-2021.

בנערותו היה חניך ומדריך בשבט צופי אילת ושימש גם כרכז נוער וקהילה ברשת המתנ"סים. בוגר תיכון גולדווטר באילת. איתמר היה אדם ערכי משכמו ומעלה, חכם ושנון, קשוב ואהוב על תלמידיו, מורה ומחנך מוערך, איש חינוך ואיש משפחה, בן, אח, בעל ואב למופת, לוחם שהגן על ארצו מתחילת המלחמה ולמענה חרף את נפשו כלוחם וכגיבור.

היה אדם ומורה נערץ, ומתנדב ביחידת החילוץ האילתית 'לוט"ר', שהגיעה ראשונה לקיבוץ סופה בשבעה באוקטובר, לחמה בעוז וחילצה את יושבי הקיבוץ. הערכיות, הצניעות והענווה של איתמר לצד היותו ברוך כישרונות וכישורים הפכו אותו לאדם אהוב ומאוד מוערך, היה אדם חכם ושנון, קשוב ואהוב על תלמידיו, מורה ומחנך מוערך ואיש משפחה למופת, מפקד, לוחם וגיבור.

איתמר שרת במילואים חודשים ארוכים, במהלכם דאג בכל הפוגה להגיע לביה"ס אל תלמידיו ולהחדיר בהם את אהבת הארץ והחשיבות לגיוס משמעותי לצה"ל מניסיונו ופועלו.

הוא אף כתב לתלמידי ביה"ס מכתב שהוקרא בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשנה שעברה, על חייו של מילואימניק שברגע אחד עוזב עבודה, משפחה, אישה וילדים ויוצא להילחם :

"חלקכם וודאי מזהים אותי מהשיעורים, מהמסדרונות ואולי מחדר המורים. אבל היום באתי לספר לכם על צד אחר שלי, על המילואימניק שבי. בי, ועוד ברבים אחרים" כתב איתמר ז"ל. "ב-7 באוקטובר, התעוררתי לאותן חדשות נוראיות שהתעוררנו כולנו. כששמעתי אותן, היה לי ברור. צריכים אותי, עכשיו. יש חיים להציל, וצריכים לפעול מיד. תוך שעות כבר הייתי בשדה הקרב. אני ואחיי לנשק קפצנו מאירוע לאירוע, נלחמנו, ואפילו הצלחנו להציל כמה וכמה נפשות בישראל.
באותו הרגע לא חשבתי, כי אילו הם חייו של המילואימניק. ברגע אחד אתה שוכח הכול, אתה כבר לא מורה – אתה לוחם בצבא ההגנה לישראל. המחשבות על השגרה נדמו, הגיע זמן מלחמה.
אלו הם חייו של מילואימניק. ברגע אחד אתה קם, עוזב את המשפחה, את העבודה, את החיים ויוצא להילחם. השארתי את ילדיי בבית, ויצאתי. היה לי ברור שאעשה הכול כדי להציל את חיי התושבים בעוטף, גם במחיר חיי שלי. והמחיר הזה כואב. המחשבה על הילדים כואבת. אבל מניחים אותה בצד וממשיכים להסתער.
ה המחיר שאנחנו המילואימניקים משלמים בכל פעם מחדש. ואולי אפילו בכל יום. יש לנו משפחה, יש לנו חברים, אבל ברגע האמת אנחנו נעזוב הכול ונתגייס למאמץ המלחמתי. אל תשכחו אותו, את המחיר הזה. היו ראויים למחיר אותו אנחנו משלמים. דאגו שתהייה לנו חברה חזקה, מאוחדת, בה מכבדים אחד את השני, בה לכל אחד יש מקום, בה כדאי ואפשר לחיות חיים מאושרים. כי על זה אנחנו נלחמים".

איתמר השאיר מכתב לאחר לכתו וביקש להפיץ אותו : 

" היו שלום אהובים
שמחתי להכירכם,
להיות אתכם,
לאהוב אתכם.
אני כאן
מעולם לא הלכתי
הנפרדות רק בגוף.
ואם כר מדברים על נפרדות
ברשתי ממכם
לשמור על אחדות,
אהבה,
כבוד האחד לשני גם כשיש שוני.
אני מזכיר לכם
שכולכם הייתם איתי
באותו זמן
הכי חשוב – ובחרתם בחיים.
תדבקו בחיים
של אור
מתוך חיבור אמיתי לעצמכם,
באהבה לסביבתכם
חייתי בינכם בטוב,
תודה על כל מה שעשיתם ונתתם עבורי.