איברהים ח׳רובה ז"ל

בנם של חמדה וחסן. נולד ביום 1.11.1983 במג'אר. אח לנורה, מחמד, סלימאן, אחמד, אנואר ואזהאר.

ביום 15.11.2001 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הגנת הגבולות.

אבראהים נישא לאסמאא ולזוג נולדו ארבעה ילדים: רפיף, לין, מוחמד וז'אן.

איברהים ח'רובה הוא לוחם ביחידת הגששים של צה"ל.

זה אומר שיש לו יכולות מיוחדות שאין לכל חייל. כשאיברהים מסתכל על השטח שלפניו הוא מייד מבחין בכל דבר ששונה בו, באדמה או בשיחים. הוא יודע לזהות עקבות במבט אחד, מסוגל לפענח אם מדובר באויב או מישהו מכוחותינו וגם לעקוב אחריו ולגלות היכן הוא מסתתר. הוא אפילו יכול לומר רק לפי העקבות אם מדובר למשל באדם צולע או סוחב תיק כבד, ולכן אין מתאים ממנו לבחון מקרוב מה המצב בסביבת הגבול.
נויה מתקשרת ואיברהים יוצא עם חבר קצין למשימת "זיכוי הגדר", במטרה לוודא שלא הוטמן שם שום מטען חבלה או פצצה.

הם רק מתחילים את הסיור כשלפתע נפתח ירי לכיוונם. סגן מפקד הגדוד שהיה איתו נפצע מהמטח העז ואיברהים מגיב במהירות ומשיב אש לעבר המחבלים. איכשהו הוא אוזר כוח ומצליח לחלץ את החייל הבכיר אחורה אל תוך הבסיס.
אלא שגם בפנים כבר מתנהלת לחימה. ברמקולים נשמעת פקודת חירום שקוראת לכל החיילים בבסיס להתייצב מייד בחמ"ל. איברהים ממהר עם חברו הפצוע אל החדר המוגן, אבל הוא לא נשאר שם אלא חוזר החוצה, אל הקרב. "תנעלו את הדלת מבפנים!" הוא צועק ופונה בקשר למפקד החטיבה, "קודקוד! אנחנו במלחמה, במלחמה!"
המחבלים שומעים את המבטא שלו ומבינים שאיברהים הוא בדואי ודובר ערבית. "תרים ידיים, תיכנע!" הם צועקים, והוא לא מתבלבל: "בשום פנים ואופן לא נפסיק להילחם!"
הקרב קשה וארוך, אבל איברהים לא מוותר ומצליח לחסל לבדו 17 מחבלים שיורים ומשליכים לעברו רימונים, עד שנהרג.

נויה וחלק מחברותיה התצפיתניות שהיו בחמ"ל ניצלו בזכות אומץ ליבו של איברהים, בדואי שהיה חייל ישראלי ונהרג כגיבור.