אביו ספד לו

לפני 7 ימים התבשרנו על נפילתך בקרב ושצריך לטמון אותך למנוחת עולמים אורי וישעיאהובי. אמש לפני סעודת האבלות נשלח אלינו שליח מהמרא תאתרא, רב העיר פ״ת, שיש להפסיק להגיד לעילוי נשמתך אלא לזכר. נשמתך הגיעה להיכל הגבוה ביותר בשמיים הכי קרוב לקב״ה. אנחנו מודים לקב״ה על הכל, ועל הזכות שנפלה בחלקנו וזכינו בך אורי אהובי להיות הבן שלנו. כל כך הרבה אור ושמחה הפצת מסביבך מעת שיצאת לאויר העולם לפני כ-21 שנים בי״ד כסלו שבת 07:07 תינוק מלאך יפה תואר וחייכן. תמיד בצניעות ובלב טהור וחם שאפת הכי גבוה שאפשר והצטיינת בכל דבר שעשית ובגבורה רבה היית אוטודידקט מושלם ואדם ששאף כל הזמן ללמוד להפיק לקחים וליישם. אמש התבשרנו שגם כעת הגעת הכי גבוה שאפשר להיכל הכי קרוב לקב״ה. כל כך הרבה דברים יש לי לומר לך ועליך אבל ברקע אני שומע אותך: “אבא זה טרחא ציבורה.” אקצר. אמש קמה אישה מתוך האלפים מעם ישראל ונבחרי הציבור שבאו לחלוק לך כבוד ולנחם אותנו ואמרה לי: “הוא לא רק הבן שלך הוא הבן של כל עם ישראל”. לא הייתי צריך יותר משניה כדי להבין שלא צריך משפט שלמה כדי לדעת שאתה הבן של כל עם ישראל שנהרג בקרב למען תקומת עם ישראל בארץ ישראל. גיבור ישראל שלאורך כל חייו התמודד והתגבר על מניעות ומכשולים שעמדו בדרכו. קמנו היום משבעה ימי האבל על פטירתך בהם הוקפנו באהבה עצומה מהקהילה שכונת נוה גן העיר פתח תקווה וכל עם ישראל. אנחנו מבקשים ממך סליחה ומחילה מעומק הלב אם פגענו בך אי פעם ילד אהוב מלאך שלנו ומבקשים מהקב״ה שיחזק אותנו וייתן לנו כוח להמשיך בעבודת השי״ת יחזק אותנו באמונה ובביטחון לעשות כרצונו ולעבוד אותו בשמחה ובטוב לבב. אתה אורי וישעי האור שלנו גם מקיף וסובב וגם נמצא בתוכנו פנימה. הנשמה שהייתה קיימת הרבה קודם שנת הווה הגוף מוסיפה להתקיים גם לאחר שהגוף מתכלה. מושג המוות אינו חל על הנשמה כי היא ישות רוחנית אלוקית המתקיימת קיום נצחי ואתה איתנו חי לעד. אורי וישעי אהובי, אני מבקש לסיים בקריאת פרק כ״ז בתהילים שמאז עלילתה השמיימה אומרים בכל הארץ והבנתי שגם בחלקים מן העולם לזכרך. בן שלנו אהוב ומפקד אהוב, המשך עלינו ועל כל עם ישראל את אורך העצום. אוהבים אותך לעד.

ספדו לו באזכרת 30 יום לנפילתו

ערב טוב ותודה לכל הנוכחים בערב זיכרון וחיזוק לזכר אורי שלנו הי"ד, לוחם בסיירת גולני שנפל בקרב פנים אל פנים בדרום לבנון בח' בניסן תשפ"ו. אנו נמצאים בימים אלו בעיצומה של ספירת העומר, שהיא מצווה מיוחדת שמצווה אותנו התורה לספור בפה בכל שנה ושנה שבעה שבועות שלמים, בסך הכל 49 יום החל מהלילה השני של חג הפסח ועד הלילה שלפני חג השבועות. אחת הסיבות למצווה זו מופיעה בספר החינוך: אנחנו סופרים מיציאת מצרים שהתרחשה בפסח אל מתן תורה שהתרחש בשבועות כדי לומר שכל עניין יציאת מצרים היה בשביל קבלת התורה. מצוות התורה אינן היסטוריה בלבד, הן מהוות עבורנו שיעור בחיי היום יום. כמו עם ישראל שיצא ממצרים כשהוא שקוע במ"ט שערי טומאה, עבר תהליך של לידה מחדש לאחר שנגאלו ברגע האחרון על ידי הקב"ה ועד שהתעלו למדרגה רוחנית עליונה שדמתה לזו של מלאכים כשעמדו למרגלות הר סיני, כך עלינו להפיק את המסר המתאים מספירת העומר ולהקדיש תקופה זו לגדילה ולצמיחה רוחנית. בשבת הקרובה נקרא בע"ה בתורה בפרשות אחרי- מות, קדושים את הפסוק(יח') "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'". בביאור לפסוק זה אומר מרן ירוחם הלוי זצוק"ל בספרו "דעת תורה": "תני רבי שמעון בר יוחאי משל לבני אדם שהיו יושבים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל לקדוח תחתיו אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה? אמר להם מה אכפת לכם?! לא תחתי אני קודח? אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה" הנה משלו חז"ל את הכלל ישראל לספינה אחת ונמצאת בים אשר כל הנמצאים בה כולם קשורים יחד, כאין כל קיום לפרט בלי הכלל. כל המציאות וכל הקיום של ישראל הוא אך ורק "כלל ישראל" ושלא ב"כלל" אין כל מציאות וקיום ממש" במהלך ימי האבל קיבלנו סרטון ובו מצגת על אורי בצרפתית מחייל בשם נתנאל שלחם עמו בצוות פגשנו אותו בהר הרצל ביום הזיכרון ביקשנו וקיבלנו ממנו תרגום דבריו לעברית ואישורו לקרוא אותם בפניכם: "שלום שמי נתנאל בן סימון, ביום הזיכרון הזה אני רוצה לספר לכם על אורי גרינברג, אח שאיתו היה לי הכבוד לשרת במשך יותר משנתיים. אורי לא היה רק עוד חייל בצוות, הוא היה איש שבא אליך ברגעים הכי קשים כדי להרים אותך, לגרום לך לחייך ולהגיד לך שביחד תעברו הכול. אם יש תכונה שאפשר לשייך לאורי זה הרצון שלו לעזור לאחר, ובכל מחיר. בין אם זה בשיחות בערב על חשבון שעות השינה שלנו ובין אם בתקופות קשות שבהן הרצון להמשיך היה בשפל. כחייל בודד שלה מצרפת, עברתי תקופות לא פשוטות בצבא שבהן לא תמיד הבנתי את המנטליות הישראלית. זה לא מנע מאורי לבוא אליי כבר בשבוע הראשון כשבקשתי זכרתי את שמו ולהגיד לי שלא משנה מה אצטרך, אני יכול לסמוך עליו. הוא תמיד חיפש איך לגרום לצוות להיות במיטבו אם זה דרך חיוכים בדיחות ברגעים הכי לא מתאימים אבל כאלה שבסופו של דבר גרמו לכולם לחייך והזכירו אווירה של משפחה. מה אני מבקש מכם, שמקשיבים למסר הזה: ביום הזיכרון הזה שבו חובתנו לזכור כל אדם שנפל בקרב כדי להגן על הארץ שלנו, כן הארץ שלנו כי אין לנו אחרת, אני מבקש דבר אחד בלבד – לזכור את חברי ואחי אורי גרינברג: תהיו תמיד שם בשביל החברים והקרובים שלכם. תהיו האנשים האלה שעוזרים גם ברגעים שבהם לאף אחד אין את האומץ לעשות זאת. אורי גרינברג אח שלי, יהי זכרך ברוך"