אביאל מלקמו ז"ל

אביאל נולד בקריית אתא, יחד עם אחותו התאומה בתאל. הוא היה הבן החמישי מתוך שבעה ילדים להוריו, גרמאי ז”ל ושראיט, ואח לאילן, רחל, חיים, בתאל, לירון ושי-לי.
אביאל היה אדם חייכן, מצחיק וחבר אמת. הוא היה ידוע ביכולתו להתחבר עם אנשים ולהיות אהוב בזכות אישיותו המדהימה, החיוך הרחב והצחוק המדבק שלו.
במשך שלוש שנים היה אביאל חניך פעיל בעמותת “אחריי”, שם גיבש את אופיו והתחזק ברצונו לתרום לחברה ולמדינה. לאחר שלא קיבל את השיבוץ לו ייחל בצבא, החליט לדחות את גיוסו בשנה כדי להשתתף במכינה הקדם-צבאית “גל”. חלומו היה להגיע ליחידה מיוחדת, והוא עשה כל שביכולתו כדי להגשים חלום זה.
אביאל היה חדור מטרה ולא ויתר עד שהתקבל ליחידת סיירת אגוז, כפי שחלם. ב-7 באוקטובר, במהלך מתקפת הפתע של חמאס, עשה את דרכו חזרה לבסיס לאחר סופ”ש עם חבריו. בדרכו, התקשר לאחיו אילן וביקש ממנו להביא לו את המדים, נעלי החי”ר וחולצות הקומנדו לבסיס שרגא. אילן ניסה לשכנע אותו לחזור הביתה, אך אביאל השיב כי לעולם לא ישאיר את חבריו לצוות מאחור.
כשאביאל הגיע לבסיס, פגש את משפחתו – אימו, אחיו אילן ואחותו לירון – וחייך אליהם כאילו הוא יוצא לנפוש. הוא חיבק אותם, נפרד מאמו בהבטחה לחזור עם דגל ישראל ולהביא ניצחון לעם ישראל, אביאל ניסה להרגיע את אימו ואמר לה ״אמא תסתכלי עליי אני חזק, שום כדור לא יחדור אותי, אין לנו ארץ אחרת אם לא אני- אז מי יילך ויילחם״. אימו חיבקה אותו חזק ולאחר מכן אחותו לירון שלא יכלה להסתיר את הפחד ולא רצתה לשחררו. לפני שנכנס לבסיס, אילן אחיו ביקש ממנו שלא יהיה גיבור ולא יהיה מקדימה ושישמור על עצמו. אביאל, בחיוך האופייני לו, נפרד מהם ונכנס לבסיס.