שלו ציון שרעבי

בנם השלישי של סלה (מרסל) ושי. נולד ביום ז' באייר תשס"א (30.4.2001) ביישוב טנא עומרים בדרום-מערב הר חברון. אח לגיל, יעל ואייל.

שלו גדל והתחנך ביישוב טנא עומרים ובמיתר במשפחה שמחה ואוהבת, בן לאם גננת ואב מהנדס מחשוב. היה ילד ונער סקרן, ידידותי, טוב לב ואוהב אדם, שניחן ביכולת לראות ללב הסובבים, בשלווה פנימית, בנועם הליכות והיה אהוב על הבריות.

שלו אהב את החיים שלו, את המשפחה ואת החברים, העריך את מה שיש בהם, והכיר על כך תודה. בלט בשמחה הטהורה שלו ובחיוך שובה הלב. רעמת השיער שטיפח לאחר השירות הוסיפה לו חן. היה בנוכחותו משהו קסום שהטביע חותם, והאיר כל מקום שהגיע אליו.

אהב את ארץ ישראל, את נופיה, שביליה ואנשיה. התמוגג מהחופש לטייל בטבע והתפעם מפלאיו. נהג לצטט את המשפט שאמר אלברט איינשטיין, "העמיקו להתבונן בטבע ותבינו הכול טוב יותר". בבית הספר התיכון, במיתר, בחר לתגבר ביולוגיה והביע רצון להמשיך ללמוד את התחום באוניברסיטה בהמשך.

שלו נהנה להתנסות בחוויות מגוונות ולא ויתר לעצמו. הוא דרבן בני משפחה וחברים לחיות את החיים במלואם. התנסה והתמחה בתחומים מגוונים: בישול ואפיה, צילום, כיו-טיובר (צמד השופי-דופי) עם קהל מעריצים נלהב, כחניך ומדריך בתנועת הנוער הלאומי בהצטיינות. התנסה בספורט אתגרי, עפיפון כוח על באגי ובורד, וסקי במקומות שונים בעולם. הוא אהב לתכנן ולהוציא לפועל טיולי הליכה עם בני משפחה וחברים.

חבריו הרבים, וגם מכרים מזדמנים שפגש בצמתים בחייו, העידו כי השפיע עליהם לטובה, חיזק את הקבלה האישית והביטחון העצמי שלהם, לימד אותם לחיות את הרגע ולהנות מכל מה שמגיע לפתחם, ועזר להם לצמוח ולהתפתח. אחד מחבריו סיפר על האומץ ששלו הטמיע אצלו ובזכותו התגבר על פחדים, שני אמר ששלו לימד אותו להתנהל ברוגע, שלישי חלק איתו צחוק ושמחה, ואחרת סיפרה על החיבור לטבע שהתחזק אצלה בזכותו. שלו השאיר חותם ברבים מחבריו, חותם שממשיך לפעום בם גם בלכתו.

אמרה אימו: "שלו לא היה זקוק לאנשים כדי למלא את עצמו; היה לו הכול. הוא היה צריך אנשים כדי לתת להם מעצמו, וחילק לכל אחד מתנה מתוך שק הערכים הגדול שהיה ברשותו: שמחת חיים, קבלת האחר, הכלה, הקשבה, אומץ, סבלנות, גמישות, אהבת הארץ ואהבת הטבע".

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. עבר קורס חובשים בבסיס הדרכה 10 (בית הספר לרפואה צבאית) ושירת בתפקיד חובש קרבי מחלקתי ובהמשך כחופ"ל. שם לו למטרה להגן על חבריו לפלוגה ולהציל חיים.

לאחר שחרורו הגשים עוד כמה חלומות: שיפץ יחידת דיור שבה תכנן לגור, יצא לחודש של טראקים ביערות קנדה עם אבא שי וזוג חברים אבא ובן, עבד כמדריך סקי באתר הסקי "בנסקו" בבולגריה, ועבד במרפאה כחובש במחנה קיץ לילדים בעכו מטעם חברת "קימאמה".

במחנה הקיץ שבו עבד הכיר את שירה והם הפכו לזוג אוהב. שירה כתבה על הקשר ביניהם: "למדתי מהי אהבה טהורה ללא תנאים, הרגשתי מאוהבת כמו שלא הרגשתי בחיים. הייתי האדם המאושר עלי אדמות".

לאחר העבודה בקימאמה שלו וחברו איתי תכננו את מסע שביל ישראל מצפון לדרום. יום לאחר יום הכיפורים תשפ"ד 2023 החלו לצעוד ב"שביל ישראל" מהחרמון מתוך כוונה לצעוד לכל אורכו, בני משפחה וחברים הצטרפו במקטעים נבחרים. במקומות שבהם שהה במסע התחבב על כולם ובלט בחיוך וברוגע שהקרין.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ב-7.10.2023 שלו וחברו הגיעו להר תבור. שם על ההר התקבלו מסרונים להתייצב ביחידותיהם. ללא אפשרות לתחבורה ציבורית ועם הרבה יוזמה שלו הצליח להגיע הביתה ולאסוף את הציוד שלו.

למחרת, ביום 8.10.2023, שלו גויס למילואים בצו 8 כלוחם חובש בגדוד 749 של חיל ההנדסה הקרבית, הכפוף לחטיבת ביסלמ"ח (בית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים, שבשעת מלחמה משמש כוח מבצעי לכל דבר), ושובץ כחובש קרבי בפלוגה ב'.

הקשר בין שלו לבין שירה נמשך והתעצם בשבועות הלחימה במהלך אוקטובר, והם אף צחקו ואמרו שיספרו לנכדים איך עברו את המלחמה למרות המרחק ביניהם, "כי האהבה חזקה מהכול", כדבריהם.

ביום ראשון, 29.10.2023, התמקמה החטיבה על הגבול מול קיבוץ בארי כדי להגן על אזור הגבול עם רצועת עזה מפני חדירת מחבלים וירי ארטילרי.

ביום רביעי בהמשך השבוע, 1.11.2023, בסביבות שתים-עשרה בצוהריים, פצמ"ר הפעיל התרעת "גשם סגול". שלו שבדיוק חזר ממארב על הגדר נפגע מהפצצה ונהרג במקום. נקטף כאשר החיוך התמידי שלו על פניו, כתבו הוריו, שלו נפל בהגנתו על מדינת ישראל.

רב-סמל שלו ציון שרעבי נפל בקרב ביום י"ז בחשוון תשפ"ד (1.11.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

ספדה לו חברתו, שירה: "האגדה שלנו התפוצצה לי בפנים. באמת האמנתי בכל ליבי שהסוף יהיה טוב בדיוק כמו בסרטים. אני אוהבת אותך, מאוהבת בך, ואתה תהיה אהובי עד יומי האחרון. כל שנייה איתך הייתה שווה גם את הנצח בלעדיך. תודה שבחרת דווקא בי. לא הייתי משנה דבר בסיפור הטהור שלנו. זכיתי כמו שלא אזכה בחיים. תמשיך תמיד להיות איתי ולצידי. אני מרגישה אותך בכל רגע ורגע".

ספד לו אחיו, גיל: "אני גאה באח שלי, בשלו שלנו. אני גאה שבכל התקופה האחרונה אחרי השחרור מהצבא הוא עשה מה שהוא רוצה ומה שהוא אוהב. אני גאה בדברים שהוא בנה, בדברים שהוא עשה. אני שמח שאת הרגעים האחרונים חווינו כמה שיותר ביחד, כשאנחנו שומרים ותומכים אחד בשני כמה שרק אפשר. עד עכשיו היינו משפחה שבאמת לא חסר לה כלום, ופתאום עכשיו חסר לנו הכול".

שלו מונצח בדרכים שונות, בהן:

הוקם ביישוב בית מדרש לנשים על שמו של שלו "שלווה בארמונותייך" ובו לומדות הנשים על פרשת השבוע בחברותא.

משפחתו של שלו וחבריו מנציחים אותו בהכנת עוגת בראוניז כפי שאפה בביקורו האחרון בביתו באוקטובר 2023, לפני ששב לבסיס להמשך שירות המילואים שלו. העוגה מבוססת על מתכון של חברו אילן.

כביש 749, שנסלל ע"י חבריו מהגדוד בתחילת התמרון הקרקעי של צה"ל אחרי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023, נקרא על שמו של שלו, ונושא את מספר הגדוד שבו שירת.

כחלק מהמיזם "ביחד ננציח", שבו תלמידי תיכון מבאר שבע שרים שיר על פי בחירה של משפחה שכולה, הושר לזכרו של שלו, שלחם בפלוגה ב', השיר "הנסיך הקטן" (מילים: יהונתן גפן, לחן: שם טוב לוי), הפותח במילים אלה: "פגשתי אותו בלב המדבר / יפה שקיעת שמש ללב עצוב / ציירתי לו עץ וכבשה על נייר / והוא הבטיח לי שישוב. // הנסיך הקטן מפלוגה ב' / לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח / וכל שושניו הן קוצים כעת / וליבו הקטן קפא כקרח".

שלו מונצח באתר האינטרנט "מורשתם של גיבורים", ובספר באותו שם, הכוללים דפי הנצחה אישיים של לוחמים. לצד סיפור חייו בחרו קרוביו בשיר "שלווה בארמונותיך" של רביד פלוטניק כדי לייצג ולשקף את דמותו. ואלה חלק ממילות השיר: "יהי שלום במחוזותיך / שייפתחו נא כל דרכיך / עוד תקבל מנת חלקך / תגיע למחוז חפצך / ויבורכו כל אוהביך. / שלווה מרחפת מעליך / שלווה בארמונותיך / ויתגשמו חלומותיך / וינוסו כל פחדיך / כי כל הטוב עוד לפניך / כן, כל הטוב עוד לפניך".

אביו של שלו הקים חורשה עם עשרות עצי ארץ ישראל שורשיים לזכרו ולזכר לוחמים נוספים מהיישוב טנא שנפלו במהלך שירותם. החורשה הוקמה סביב בור מים עתיק ששופץ ע"י תושבי היישוב ופרגולה שנוער היישוב בנה. סייעו בעבודות הקמת החורשה ובתרומות תושבי היישוב, גננות מבאר שבע, שינשינים, עמותת חסדי ערן וקק"ל שתרמו שתילי עצים. "שלו אהב להגיע לבור העתיק עוד לפני שהייתה בו חורשה ופרגולה", כתבה אחותו, "אני מאמינה שאם היה רואה את החורשה והתוספות שנבנו סביב בור המים הוא היה גאה שהוא חלק מזה". החורשה כוללת פינות ישיבה, ניתן לבקר ולהנות מהנוף המיוחד של טנא עומרים בהר חברון.

בני משפחה וחברים החליטו להשלים את שביל ישראל מהתבור, המקום שבו שלו נקרא למילואים, עד אילת במקטעים. "אני יודע", אמר האב, "שזו צוואתו הלא כתובה שהשאיר לנו שלו, לאהוב את האנשים והארץ וללכת בה".