שלו דגן ז"ל

מעשה מאפיין שלו, שאפשר להמשיך לעשות להנצחתו:

מעשים לבחירה

התנדבות למען הקהילה ומוסדותיה
התנדבות לסיוע לאוכלוסייה מוחלשת (אנשים שקופים)

רוצים להצטרף "להנציח למעשה" לשלו דגן?
מלאו פרטים כאן!

מכירים את החייל?

אנחנו בעמותת ״למלא את החלל״ רוצים להנציח את כל גיבורי חרבות ברזל. נא שלחו כאן פרטי קשר של המשפחה או הפנו אותם אלינו. למלא את החלל - 052-733-5400

סיפור חיים

״להרים את הראש תמיד ולא להיכנע לכלום אף פעם,

להסתכל למכשולים בלבן של העיניים ולא להראות חולשה אף פעם

ותמיד תמיד תמיד לתת מבלי לבקש תמורה״

אמו מספרת:
שלו נולד בחיפה וגדל בקרית ים. אח תאום לעומר.

למד ביסודי בקיבוץ אפק, עבר לחטיבת ביניים נתניהו ומשם המשיך לאורט מוצקין.

התחביב העיקרי שלו היה כדורגל. הוא שיחק בתפקיד מגן ימני בצור שלום ובמטה אשר עד הגיוס לצבא.

שלו היה קסם של בחור, מלא באור ושמחת חיים. עזר לחלש, עזר לאחרים, חרוץ מאד וחכם. מלא כריזמה. מנהיג שסחף אחריו את כולם. חברים מתארים אותו בתור הדבק של החבורה. בכל מקום אליו הגיע האוירה מיד התרוממה. היה טוב לב, שובב לא קטן ואמיץ מאד (תכונה מאתגרת להורים).

שלו היה מבריק, לי כאמא הוא היה המתנה הכי יפה בחיים. הוא היה מאתגר, סקרן, שאל שאלות, הרציונל בכל דבר היה חשוב לו. כשרצה משהו שום דבר לא עצר אותו. כל מה שנגע בו הפך לזהב. הוא היה ווינר.

שלו היה מצחיק ויפה תואר. היו לו מלא מעריצות. היתה לו אישיות כובשת. מאלו שמדברים איתם דקה ומתאהבים בהם מיד. היה לו חיוך שאי אפשר היה לעמוד בפניו.

כשכעסתי עליו, הוא חיבק אותי, המיס אותי בדבריו ובחיוך הזה שלו שידע שאי אפשר לעמוד בפניו. אמר לי – "אמא, לא חבל לבזבז את החיים היפים האלה על כעסים?"
אני בעצמי התפתחתי מאד באישיות רק מזה שגידלתי אותו. הוא עשה אותי אדם טוב יותר.

שלו היה מחויב ומלא שמחת חיים. חשב על אחרים. נהג להתקשר לסבא ולסבתא, לשאול לשלומם ודאג לעדכן מה איתו כדי שלא ידאגו.

חודשיים לפני שהתחילה המלחמה, שלו דיבר איתי ברצינות. הוא אמר לי "אמא, עומדת להיות מלחמה קשה, עם טילים בכל הארץ, אני רוצה שתתכונני לזה שאני לא אחזור. שתדעי שאני שלם עם זה ולא מפחד. אני מוכן להקריב את החיים שלי בשביל המדינה."

אמרתי לו שיפסיק לדבר שטויות. והוא אמר שזה מה שהוא רוצה ושהוא ממש רציני. לא הבנתי את השיחה הזו אז.

המפקד שלו אומר שבזמן סיום משמרת, ב 1-2 בלילה, כשב 5 בבוקר צריך כבר להגיע למשמרת הבאה, שלו לא ישן. הוא ארגן את כל הציוד ולא עזב עד שוידא שהכל תקין. ככה הוא היה, מבקשים ממנו משהו, זה שגר ושכח. הוא היה אחראי ומסור ואפשר היה לסמוך עליו תמיד שיעשה את הדבר הנכון.

כשהוא נולד אמרתי שהוא יותר מדי טוב בשביל היקום הזה. תמיד פחדתי. הרגשתי שהוא מיוחד. שהוא שונה. שהוא משהו אחר. יש לו כמויות של חברים שאנחנו לא מבינם איך הצליח לשמור על קשרים עם כולם. כולם אוהבים ומנציחים אותו בכל מקום. ידע להקשיב. היתה לו אינטליגנציה רגשית גבוהה כל כך. בשיחות אתו כששאלתי אותו ״איך הוא?״, הוא נהג לומר לי ״אמא עזבי אותי, אצלי הכל בסדר, תגידי לי מה שלומך את? איך היה לך היום?״

שירותו הצבאי:
התגייס לצה״ל במחזור נוב׳ 21, בשל נתוניו הגבוהים זומן למבדקים לתפקידים מובחרים אך בחר להיות לוחם בגולני ולהמשיך את המורשת המשפחתית ואת דרכו של אביו המשרת מזה כ- 30 שנה בחטיבה, שלו אף שובץ לגדוד 51 בו שירת גם אביו כלוחם.

שלו הצטיין לכל אורך ההכשרה וזכה ל״הענקות״ ממפקדיו, תג, רצועה וכו׳  ואף בטקס כומתה בסיום ההכשרה הוענקה לו כומתה כמצטיין מהמח״ט שמיד לאחר מכן הוחלפה בכומתת המ״מ הנכספת עליה עמל קשות.

https://drive.google.com/file/d/1MCfwuWoas9glFTpW1d9tRDotbjEBkA1J/view?usp=sharing

כתבות: "הוא תמיד אמר: 'אני לא פוחד, אני מוכן להקריב את עצמי בשביל המדינה'"; "קיבלתי את הילד במתנה. נתנו לי אותו ולקחו לי אותו"; ״זה אני ואת מכבי״ | שלו דגן ז״ל

הנצחה: תרומה להכנסת ספר תודה לעילוי נשמתו

מעשה טוב לזכרו: תרומה לקהילה, לחיזוק ועידוד החלש.

ערכים שאפיינו אותו: תעוזה, חוכמה, שמחת חיים והומור, נתינה ללא תמורה ואהבת חינם.

סיפור הגבורה

בבוקר ה- 07/10/23, כבכל בוקר, שלו היה בסיור על הגדר בג׳יפ הדויד, ממוגן נק״ל בלבד, של חפ״ק רובגאית 51 יחד עם חבריו הסמ״פ, מפקד הגזרה, ושני לוחמים נוספים.

עמם היה כח הסיור של הרובגאית בשני דוידים.

עם תחילת ההתקפה שנפתחה בירי מסיבי של רקטות ופצצות מרגמה נסעו לתפוס מחסה הסיור בבונקר במוצב הסמוך והחפ״ק במיגונית סמוך לנירים.

עוד בטרם הספיק החפ״ק להגיע למיגונית נתקבל דיווח על טרקטור הפורץ את הגדר והסתובב מיד, הם היו הראשונים להלחם בעשרות מחבלי החמאס שצצו מכל עבר ללא התרעה מוקדמת בגזרה.

לאחר מספר קרבות לאורך הגדר וסביב הישובים צמודי הגדר נשמעו בקשר דיווחים על נפגעים והתקפות על המוצבים בגזרה.

זמן קצר קודם לכן הדפו למטעי הבננות הסמוכים נחיל של כ- 60 מחבלים שהיו בדרכם לקיבוץ נירים.

בשלב זה הלכה למעשה הם היו 9 לוחמי רובגאית 51 של גולני ב- 3 דוידים ממוגני נק״ל אל מול כ- 150 מחבלים, עם RPG וטילי נ״ט ואמל״ח עדיף בהרבה.

ג׳יפ אחד נותר בהגנה על קיבוץ נירים, ג׳יפ החפ״ק וג׳יפ נוסף נחלצו לעזרת המוצבים.

בעת שבצעו איגוף נפגעו מ- RPG, הסמ״פ, עומר וולף, הלוחם הנוסף מארו אלם, ושלו, נהרגו. הנהג איתי זרביב נפצע וחולץ מאוחר יותר.

הרחבות

תמונות. סרטונים. קישורים

תמונות

קישורים

מפריד בין טקסטים

מתנדבים שלקחו חלק במיזם

שם המתנדב:המעשה הנבחר: תקופת ההתנדבות:הערות:
בן עזרא סיסי סילביההתנדבות במד"א
יעל אפרתתחומי עניין ותחביבים
אילנה ריסנברגתחומי עניין ותחביבים

חללים נוספים

הצג עוד