שי טרמין ז"ל

בנם הבכור של שלומית ואבי. נולד ביום כ"ט בסיוון תשנ"ז (4.7.1997) בראש פינה. אח לעמית ורוני.

הצטרף כחניך לתנועת "הנוער העובד והלומד" במושבה, וכשבגר יצא לקורס מדריכים צעירים.

את רוב זמנו הפנוי בילה בעשייה במועדון הנוער המקומי. כן עבד בחקלאות.

שי ניחן בכישרון מוזיקלי, אהב לשיר ולמד בעצמו לנגן בגיטרה ובאורגן. בכל הזדמנות עם המשפחה או עם חברים שלף את הגיטרה, ניגן ושר. מי שהאזין לו נסחף אחר קולו המרגש.

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, בחר להתנדב לשנת שירות למען ילדים ונוער בסיכון בפנימיית "אהבה" בכפר ביאליק. מנהל הפנימייה סיפר שהשקט הפנימי העוצמתי שלו חדר עמוק לעשייה למען הילדים. שי חינך אותם ועטף באהבה. בסוף השנה סיפר למנהל על שאיפתו לעבוד בעתיד עם ילדים ואוכלוסייה בסיכון ולעשות מהפכות גדולות בעולם הרווחה. לאחר שסיים את שנת השירות המשיך לשמור על קשר עם החניכים, להתעניין בשלומם, לבקר אותם ואף לארחם בביתו.

בנובמבר 2016 התגייס לצה"ל, ואחרי גיבוש התקבל לפלנ"ט צנחנים (פלוגה נגד טנקים, מכונה "עורב") בחיל הרגלים. במסגרת הכשרתו כלוחם יצא לקורס נהגים מבצעיים. בלט במקצועיותו ובמסירותו, וחברי הצוות סמכו עליו בלב שלם.

הם כינו אותו "אבא ואימא של הצוות", משום שבאמצעות עידוד וצחוק הקפיד לאחד ולחבר בין כולם ודאג להכיר לעומק כל אחד.

בתום השירות קיבל אות "חייל מצטיין". אחרי שחרורו שמר על קשר עם חברי הצוות ויזם מפגשים חברתיים.

לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 2019, טס לטיול במזרח הרחוק עם בת זוגו מעיין ועם חברי ילדות. עם שובו ארצה עבד כדי לממן את הטיול הבא – וכך עשה כמה פעמים. כן צעד בשביל ישראל מדרום הארץ ועד צפונה.

שנת השירות בפנימיית "אהבה" העניקה לו השראה להירשם ללימודי עבודה סוציאלית, מקצוע שהתאים לו ביותר. לצורך מימון הלימודים עבד בחריצות בשלל עבודות בתל אביב, שם גר, ובכל מקום הותיר את חותמו.

בתחילת שנת 2023 חזר לצפון, שכר דירה בקיבוץ דפנה ולמד במכינת "חממ"ה" למדעי החברה והרוח במכללה האקדמית תל-חי. את לימודיו סיים בהצלחה וציפה בקוצר רוח להתחיל ללמוד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית בשנת הלימודים האקדמית תשפ"ד.

שי בורך בשקט חיצוני ופנימי, העניק השראה והותיר רושם על סובביו בכל מסגרת. החזיק בגישה חיובית ומעולם לא התלונן. "הוא לא נשבר ותמיד המשיך עם הראש למעלה", סיפר חבר.

נשמה גדולה ומכילה עם לב ענק ורוח נתינה, נתן מעצמו לזולת בלי לבקש תמורה, תמיד לפני טובתו האישית. עם חוכמת חיים והסתכלות שונה, ראה את הטוב באנשים ורצה להפוך את העולם למקום טוב יותר. "בלב ידעתי שהוא מבין את החיים ואת העולם הזה קצת יותר טוב מכולם, הוא יודע מה נכון ומה צריך לעשות, איך לא לבזבז את הזמן על הכדור הזה ולעשות את הדברים החשובים באמת", סיפר חברו גיא.

אדם חברותי, שמר על קשר גם עם חברי הילדות והנעורים וארגן מפגשים עימם – "הדבק של החבורה", כדבריהם. את ביתו פתח לחברים קרובים ולכל חבר שנזקק לכתף תומכת. גם כשעבר בעצמו תקופות קשות, היה קשוב לצרות של החברים, שוחח עימם לעומק וידע לייעץ, לומר את הדבר הנכון וגם לצחוק יחד.