שיראל מור ז"ל

אִימה של שיראל סיפרה שכאשר שיראל באה לעולם הייתה זאת מתנה עבורה לכבוד יום הולדתה הארבעים והייתה זאת הנאה צרופה עבורה לגדלה ולחנכה.

שיראל התחנכה ברעננה. היא למדה בבית הספר היסודי הממלכתי־דתי "אריאל" ובחטיבת הביניים "אמ"ית רננים". כשהגיעה לגיל תיכון החליטה שיראל לעבור למסגרת לימודים חילונית וליברלית ונרשמה לתיכון "מור מטרו ווסט". היא נרשמה בתחילה למגמת מוזיקה שכן הייתה פסנתרנית מחוננת. בהמשך החליטה להמשיך ולעסוק במוזיקה רק במסגרת לימודיה הפרטיים והיא עברה ללמוד במגמות פסיכולוגיה ותנ"ך מתוך כוונה להיות פסיכולוגית המתמחה בחקר המקרא בבגרותה.

שיראל ניחנה בחוש צדק מפותח ובנפש פילוסופית. כבר בילדותה היא הפגינה התעניינות יוצאת דופן בסוגיות שלא היו אופייניות לגילה. למשל בגיל שנתיים היא ביקשה להבין מדוע רואים בלילה את הירח ולא את השמש. כשהייתה ילדה גדולה יותר היא הכריזה שבבגרותה היא תהיה ראש ממשלה כמו גולדה מאיר וכך היא תוכל לחוקק חוקים שיגרמו לכולם להיות טובים…

שיראל הייתה אוטודידקטית. כשהייתה נערה החלה להתעניין בנפש האדם מהזווית הפסיכולוגית ומהזווית הרוחנית והדתית. בספרייה העשירה שלה ניתן למצוא ספרים כגון "אין מקום רחוק – עצות וסיפורים" של רבי נחמן מברסלב, "משפטי הרב קוק" של אסף פאסי, "תורה של הנפש – מסיפורי המקרא אל נבכי הנפש" של אילעי עופרן, "תיאור החיים בין הגלגולים" של ד"ר מייקל ניוטון, "החיים שנועדת לחיות, מדריך למציאת מטרך חייך" של דן מילמן. היא "מירקרה" בחלק מהספרים משפטים חשובים בעיניה או כתבה לצידם הערות לעצמה. למשל, "אני" או "אבא" לצד משפט שתאם קו אופי שלהם שזיהתה. הערותיה אלה מלמדות שהיא קראה בספרים אלה לצורך למידה מעמיקה.

לעיתים הלימודים בבית הספר שעממו אותה והיא העדיפה להישאר בבית וללמוד לבדה. מוריה מעולם לא נזפו בה על כך שכן הם ידעו שהדבר נובע מצורך להעמיק בלימודים בדרכה העצמאית.

למידה והרחבת הדעת תפסו מקום חשוב בחייה של שיראל. בחופשתה האחרונה מהצבא היא קנתה לעצמה ספרים בתחום הקבלה כחלק מתוכנית ההשכלה הרחבה שגיבשה לעצמה. היא התעניינה גם בקורס פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה. לטווח הארוך, היא תכננה ללמוד באוניברסיטת רייכמן בהרצליה תואר ראשון בפסיכולוגיה ובהמשך ללמוד תנ"ך. היא הייתה מודעת לכך שהלימודים באוניברסיטה יקרים ולכן החליטה לגור בבית בתקופת הלימודים. היא הבטיחה להוריה שתבלה עימם בתקופה זאת.

התכונה הדומיננטית שאפיינה את שיראל הייתה אהבת אדם ורצונה שהטוב ינצח את הרע. היא ביקשה להימנע מעימותים וטענה שהחיים קצרים מכדי לבזבזם על ויכוחים. לכן היא נקטה בגישה חיובית כלפי כל דבר ועניין וכמעט שלא הייתה במצב רוח רע. היא הייתה נדיבה מאוד ונחלצה לעזור לכל מי שהיה זקוק לעזרה.

שיראל הייתה פסנתרנית מוכשרת והיא למדה לנגן כ-11 שנה במסגרת פרטית. היא התמחתה במוזיקה קלאסית והופיעה בקונצרטים. היא הכריזה בבית שלמרות השקעתה בתחום זה, אין לה רצון להפוך את הנגינה למקצוע אך היא שמה לה למטרה להיות מורה לפסנתר לילדיה בבוא העת. שיראל אהבה לנגן במיוחד את יצירותיו של שופן שבעיניה היה רומנטיקן. לעיתים היא ניגנה יצירות של מלחינים אנטישמיים. היא עשתה זאת מתוך מודעות שיש להפריד בין היצירה לבין האדם שכתב אותה.

מורתה לפסנתר, רונית גלאי סנקביץ, סיפרה לגל"צ על תלמידתה האהובה במילים אלה: "נגנית מחוננת, מוזיקליות מתפרצת ומגע אלוהי על הקלידים. היא החלה את לימודי הפסנתר אצלי בגיל שמונה ודרך היצירות של גאוני המלחינים היא הביעה את עולמה הפנימי, הרגיש והחומל, לב חומל אפילו על בעלי חיים. ממני למדה לאהוב חתולים והצילה גורי חתולים מהרחוב שעד היום נמצאים אצל המשפחה. היא התמידה בנגינה עד הגיוס וגם בחופשות המעטות שהיו לה בבית היא המשיכה לנגן ולהתאמן – הפסנתר נתן לה אושר רב. ואני, אני זכיתי בתלמידה מוכשרת. יחסרו לי החיבוקים שלה, הנגינה שלה. היופי החיצוני שלה היה כשל נסיכה אקזוטית וכך גם יופייה הפנימי. אולי אם יש יקום אחר, טוב יותר משלנו וחומל יותר, שיראל ממשיכה שם לנגן על הפסנתר."

ניתן לצפות בנגינתה של שיראל לצד מורתה בדף האינסטגרם של גל"צ.

שיראל אהבה להתאמן בחדר הכושר ולבשל במטבח יחד עם אִימה השפית.

שיראל רקדה בנערותה ריקודי פלמנקו, בהשראת אחותה שרקדה גם היא.