שילה כהן ז"ל

בשמחת תורה שילה היה בביתו שבשדרות. בשעות הבוקר המוקדמות כשהחלו מתקפות הטילים והדיווחים על חדירות לישובי העוטף מיד פעל לחתירה למגע. שילה יצר קשר עם חבריו ליחידה בנסיון לחבור אליהם. לוח הזמנים, הדוחק והדחיפות לצאת אל קו האש, גרמו לו להחליט לצאת באופן עצמאי עוד לפני שהוקפץ. שילה עלה על מדים ועמד בכניסה לבית ברחוב, זיהה רכב אזרחי עם לוחמים בדרכם וביקש להצטרף אליהם. שילה, חמוש באקדח בלבד הבין שבשלב זה הלחימה מורכבת, לקח את הנשק הארוך מאחיו הקטן שגם הוא משרת בצבא, והצטרף לרכב בדרך דרומה.

בשלב ראשון שילה הגיע לצומת הכניסה לשדרות, פרק מהרכב והחל לבצע סריקות בשיחים אחר מחבלים שמנסים להיכנס לעיר. לאותה צומת הגיע צוות של סיירת מטכ״ל שהיה בדרכו לאזורי הלחימה. שילה זיהה את אחד הלוחמים שהכיר מקורס הקצינים ופשוט קבע עובדה שהוא מצטרף לכוח, לקח ציוד של אחד הפצועים שפונה והתקדם איתם במספר היתיקלויות בדרך; קיבוץ מפלסים, החץ השחור וצומת סעד.

הנקודה האחרונה של הכוח הייתה בישוב בארי, תוך כדי לחימה וטיהור הבתים ממחבלים, נתקל הכוח מספר פעמים. שילה הספיק להיפצע במהלך הלחימה ברגל וביד, ושילה כמו שילה החליט להמשיך. בהתקלות האחרונה, בה שילה נפל, הכוח חטף אש כבדה של מצד המחבלים. שילה החליט לטפס לטרסה מוגבהת מעט מהבית על מנת להשיב אש ולסגור על המחבלים. שם נפגע באורח אנוש, מותו נקבע דקות ספורות לאחר מכן.