שחר כהן מבטח

בנם הבכור של שירה וארז. נולד ביום ו' בתשרי תשס"ב (23.9.2001) בכרמיאל. אח בכור לדריה ולרוני.

שחר גדל והתחנך בכרמיאל, למד בבית הספר היסודי "הרעות" ובבית הספר העל-יסודי השש-שנתי "אורט פסגות". ילד שובב, רגיש, מלא חום ואהבה ומוקף בחברים.

"זכיתי לחנך את שחר במשך שלוש שנים", סיפרה מירי, המחנכת שלו בתיכון. "הוא נכנס ללבבות של כולם בזכות טוב ליבו, הנתינה הרבה וערך הרעות שקדם אצלו להכול. למרות שהיה שקט וביישן, לא ניתן היה להתעלם ממנו. הוא היה הראשון להתנדב בטיולים השנתיים לעזרה בנשיאת משאות, הראשון לסייע במסלולים והראשון לעזור לחבריו ולכל דורש. שחר היה אהוב על כולם בזכות קסמו המיוחד".

כילד, הצטרף לחוג הכדורגל שקיימה קבוצת "מכבי חיפה" בכרמיאל, ושימש כשוער מצטיין. מהר מאוד הפך לאוהד מושבע של הקבוצה ונהג להגיע עם אביו לכל משחקי הבית ולמשחקי חוץ רבים.

עם סיום התיכון, החליט להצטרף למכינה הקדם-צבאית החצי-שנתית "מעשה בגליל" בטבריה. התכנים במכינה עניינו והלהיבו אותו, והוא התכוון לנצל את דחיית מועד הגיוס לצורך ירידה של ארבעים ק"ג במשקל והעלאת הפרופיל הצבאי. בחודשים הספורים שבילה במכינה שחר עבר תהליך משמעותי. הוא התבגר והתעצב, הגיע לתובנות עמוקות, התחבר לטבע ונהנה לצאת ולגלות מעיינות נסתרים ומקומות חדשים ויפים.

בסוף המכינה עבר ועדה רפואית בלשכת הגיוס והתבשר כי הפרופיל הצבאי שלו עודכן לרמה הגבוהה ביותר – פרופיל 97. שחר היה גאה ומאושר ורבים מחבריו סיפרו מאוחר יותר שהנחישות והמחויבות שלו להשגת המטרה נתנו להם השראה וכוח לעשות שינויים בחייהם.

ב-21.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, כמו סבו איתן, דודו גילי, ודודתו ניצן. הוא שימש כטען-קשר בפלוגת "מגן", גדוד 9, חטיבה 401. מהר מאוד בלט ביכולותיו ונבחר להיות חלק מחפ"ק מג"ד – חוליית הפיקוד הקדמית המתלווה למפקד הגדוד.

את תפקידו בחפ"ק מילא בצורה מעוררת הערכה, בטבעיות וברוגע, והיה חלק משמעותי מהצוות. הוא שמר על קשר הדוק עם חבריו מהפלוגה והיה אחד האנשים האהובים והמוערכים בגדוד.

במהלך השירות, הכיר דרך האינסטגרם את אודיה, והשניים התאהבו. הייתה ביניהם אהבה גדולה, אמיתית ועמוקה שמילאה את שניהם באושר ובחלומות על עתיד משותף.

בסופי השבוע שבהם יצא הביתה מהצבא, ניצל כל רגע פנוי בשביל לבלות עם המשפחה והחברים. כשאודיה נשארה שבת בבסיס, נהג לבלות עם חבריו ביום חמישי ובשישי בבוקר לנסוע לבקר אותה, כדי להספיק להיות איתה זמן רב ככל האפשר לפני ארוחת הערב המשפחתית של יום שישי. זו הייתה נסיעה של כשלוש שעות לכל כיוון, שבדרך חזור כללה תמיד עצירה לביקור אצל סבא וסבתא, ולעיתים גם במעיין כלשהו בדרך.

לאורך שנותיו במכינה ובצבא, עבר שחר תהליך מעמיק של התבגרות והתפתחות אישית. מנער שובב וסוער שהשקיע את המינימום האפשרי בלימודים, הפך לגבר צעיר, בוגר ואחראי, בעל מודעות עצמית גבוהה ונחישות להשיג את יעדיו ולהגשים את מטרותיו.

בתחילת ספטמבר 2023 יצא לחופשת שחרור והחל לעשות צעדים לבניית עתידו. הוא נרשם לקורס בנושא מטבעות וירטואליים ולמד בשקדנות, קרא את הספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" (מאת רובין שארמה) והתחבר מאוד למסריו, והעמיק עוד ועוד במסע ההתפתחות והחיבור העצמי.

ב-23.9.2023 חגג את יום הולדתו העשרים ושתיים וכתב לעצמו ברכה: "אני מאחל לך שתמשיך בדרך שלך, זה בסדר אם טועים לפעמים. כשיש נפילות – זה כישלון רק כשנכנעים. אז תלמד מהכול ותמשיך להפוך להכי טוב שאתה יכול כל פעם מחדש, אני יודע שבחיים לא האמנת שתגיע לאיפה שאתה הולך, אז תאמין לי שיש לך עוד ים להגיע אליו ואל תשכח להנות מהתהליך ומכל רגע. המטרה לא ידועה אז תהנה מהדרך, ומכל עץ, שביל, אבן ומכשול. אז סומך עליך ואוהב מאוד. אני מעריך אותך ממש, אתה השראה. שנה טובה ומלאה בשפע, טוב וחיוביות".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

שחר הוקפץ באותו הבוקר מחופשת השחרור שלו והתבקש להגיע ליחידה. הכינוס הראשוני נערך ברמת הגולן, אך יום למחרת נשלחו הכוחות לשטחי הכינוס הסמוכים לאזור עוטף עזה, במטרה להתכונן לכניסה קרקעית לרצועה.

בדרך לשטחי הכינוס, שחר כתב למשפחתו פתק, מכתב פרידה בטלפון הנייד. את הפתק גילתה המשפחה בטלפון לאחר נפילתו:

"אני לא ארחיב במילים כי אני לא מאמין בדברים האלה, יש לי רק בקשה אחת. אם קורה לי משהו, אני מבקש שתמשיכו בדרך שלכם, להנות מהחיים היפים והטובים ולעשות דברים שעושים לכם טוב ולעולם, לחשוב חיובי ולחיות חיים ממלאים ומספקים. ממליץ לקרוא 'הנזיר שמכר את הפרארי שלו' וספרים בסגנון ולפתח מנטליות ותודעה.

"זה בסדר להתאבל, אבל זאת המציאות וצריך לקבל את זה, וגם על דברים כאלה להסתכל כשיעור/ התמודדות/ איך שתקראו לזה. תודה על הכול ועל כל מה שעברנו, אני מעריך ואוהב מאוד, אלווה אתכם תמיד".

אחרי מספר שבועות של אימונים והכנה, נכנסו הכוחות ללחימה קרקעית ברצועת עזה. שלֵו, אחד מחבריו של שחר לטנק, סיפר על התחושות שליוו אותם בכניסה: "אנחנו היינו בקדמת הכוח… לאורך כל הציר הותקלנו במחבלים, ירי צליפה ונ"ט (טילים נגד טנקים)… המתח היה גדול גם בצוות הטנק, כשהבנו שלא משחקים פה, אך גם עם המתח והפחד, היינו מסתכלים אחד על השני ותמיד שחר היה מגניב לי איזה חיוך או קריצה מעבר לתותח של 'הכול יהיה טוב'…

"ברגעים האחרונים, לפני שמקבלים אישור מהמח"ט להמשיך, שחר נותן צעקת 'יאללה' כזו בקשר, למורל ולרבאק שלנו, אני תופס את הבקרים ושחר מכין פגזים בין הרגליים להטענה מהירה, וממשיכים בהתקפה. פותחים את הציר וכובשים את המתחם".

ביום ראשון 5.11.2023, אחרי עשרה ימי לחימה שבהם לא יצר כל קשר עם משפחתו, התקשר שחר אל קרוביו ואהוביו. הוא נשמע שמח, מרוצה ומסופק, סיפר שטוב לו עם הצוות ושהעבודה שהם עושים חשובה ומשמעותית.

שעות ספורות לאחר מכן, נפגע אנושות מרסיס של פצצת מרגמה שנורתה לעבר הכוח, ומת מפצעיו.

סמל ראשון שחר כהן מבטח נפל בקרב ביום כ"א בחשוון תשפ"ד (5.11.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

על מצבתו חקקה המשפחה מילים מתוך מכתב הפרידה שהשאיר: "אני מבקש שתמשיכו להנות ולחיות חיים מלאים ומספקים".

אביו, ארז, כתב: "שחר, שחרון, שחרוד, בובי, הילד שלי האהוב שלי, שלנו… ילד פרח, מתיקות אין קץ. חכם ונבון, עמוק כאוקיינוס, רוחני ורגיש. הלך לפני שהספיק לחיות באמת. כל כך הרבה תוכניות, כל כך הרבה שאיפות. כל כך הרבה אהבה שנגדעה לה כך פתאום. ילד אהוב שלי. שלנו. אני לא יודע איך אפשר להמשיך מכאן".

"בובי שלי", ספדה אימו, שירה, באזכרת גילוי המצבה. "יושבת לכתוב לך והדמעות מציפות… אני חושבת על כל הדברים שהתחלת לעשות בחודש של חופשת השחרור, על התוכניות שהיו לך, ואומרת לעצמי – ברור שאתה חי, הרי קנינו לך קורס צלילה במתנה ליום ההולדת, הרי רק חזרתם, אתה ואודיה, מקפריסין, ואתם אמורים לבלות עכשיו ביחד ולהתחיל לבנות את החיים שלכם באזרחות…

"ובאותה נשימה, ולפעמים ממש באותו רגע, הרובד האחר מתעורר, וגל של כאב מציף כאשר עולה ההכרה שאתה מת, איננו, שהחיים שלנו באמת השתנו ושהכאב על חסרונך הולך להיות חלק בלתי נפרד מחיי/ חיינו. פניך המחייכות, המאירות, הנוכחות המרגיעה והמווסתת שלך, הקול שלך שמתנגן לו, הדיבור המהיר ולעיתים הלא ברור.

"אני חושבת על התהליך המואץ שעברת בשלוש השנים האחרונות, על התובנות המעמיקות שהיו לך ביחס לעצמך וביחס לחיים, תובנות שלעיתים לוקח חיים שלמים להגיע אליהן, ועולה אצלי גאווה גדולה על האדם שגדלת להיות וגם עולה השאלה – אולי ידעת באיזו דרך שהזמן שלך קצוב ושאתה צריך להספיק?… אני יודעת שהנשמה שלך פה איתנו, אני מרגישה אותך כל הזמן ויודעת שצפוי לי עוד מסע ארוך עד שאוכל לקבל את זה, להשלים עם זה… אני יודעת שאתה תעזור לי ולנו ברגעים שבהם יהיה לנו קשה למצוא את הכוח לעשות את זה".

"אהבה שלי", כתבה בת זוגו, אודיה, "הכרנו בסביבות יולי 2022 והתחלנו לצאת בספטמבר… האהבה שלנו גדולה כל כך, יותר ממה שאוכל לכתוב במילים. הזיכרונות, החוויות, האהבה, יישארו לנצח איתי בלב ובנשמה שלי. היית לי לבן זוג מדהים ובן אדם מדהים אפילו עוד יותר".

ענבר, מנהלת החטיבה העליונה ב"אורט פסגות", שם למד, כתבה: "שחר, ילד אהוב, זה אחד קשה במיוחד… מאז המסע המשותף שלנו לפולין, הפכנו לסוג של משפחה, זר לא יבין זאת. מחנכת ותלמידים שנקשר ביניהם קשר של לב. יש לי אוסף של חיוכים מושלמים שלך, ואוסף של חיבוקים מכל פעם שנפגשנו במקרה, ואוסף של לבבות בוואטסאפ, ואת הדמות המקסימה שלך, עם הגובה והלב הענק והמתוק שלך. תודה על הזכות ללוות אותך בדרך, תודה שנתת לי להיות גם חברה, ותודה על מה שעשית בשבילנו, מקווה שתמיד נהיה ראויים לכך. נוח בשלום ילד אהוב, אתגעגע מאוד".

עמותת "שחר שלנו" הוקמה במטרה להנציח את זכרו ודרכו, באמצעות פרויקטים חברתיים וקהילתיים. אחד הפרויקטים שמובילה העמותה נקרא "למען חבריו" ועוסק במתן תמיכה רגשית לחבריהם של הנופלים.

אתר לזכרו נפתח תחת השם remember-shahar. באתר תמונות, סיפורים וקטעי שמע של שחר.

עמוד לזכרו הוקם באתר עמותת "מעשה", המובילה את המכינה הקדם-צבאית שבה השתתף.

אביו, ארז, כתב את הספר "מונולוג עם שחר", המספר את סיפור חייו ונפילתו.

סרט קצר לזכרו הופק על ידי אנשי "גלי צה"ל". את הסרט מקריינים הוריו והוא ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם: "סיפורו של סמל ראשון שחר כהן מבטח".