שגיא גולן

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר שהה שגיא בביתו. כאשר נודע לו על המתקפה, מיהר לצאת לבסיס, מבלי לחכות לקריאה, כבר בשעה 8:30 בבוקר, והקפיץ את חייליו. שגיא וצוותו הגיעו לקיבוץ בארי. הם נלחמו במחבלים, עברו מבית לבית, חילצו תושבים נצורים והצילו עשרות אנשים.

שגיא נלחם בגבורה ופעל בקור רוח, במקצועיות וברגישות. לחייליו אמר: "זו מלחמה על הבית, זו מלחמת קיום ויש להילחם עד חורמה" והם הלכו אחריו בביטחון מלא ואמונה שלמה ששגיא עושה את הדבר הנכון.

ביום ראשון, השמונה באוקטובר 2023 לפנות בוקר, כשנודע לשגיא שמג"ד היחידה נפגע, הוא לא היסס לרגע ולמרות התופת שמסביב, היריות מכל עבר והרימונים המתפוצצים חתר למגע עם המחבלים, בגבורה וללא היסוס תוך סיכון חייו כדי להציל את המג"ד שנפגע. בקרב זה הוא נהרג.

סרן שגיא גולן נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (8.10.2023). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו הורים, אח ואחות ובן זוג.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

אימו אתי כתבה: "תודה על הזכות הענקית שנפלה בחלקי להיות האמא של אדם כה נשגב. הנוכחות של שגיא כל כך חסרה, הבור שנפער לאחר לכתו כל כך גדול, הגעגוע עצום, אבל גם לאחר מותו השפעתו מכה גלים והגאווה בו גואה".

גלעד אביו כתב: "שגיא היה בעל עומק ורוחב בלתי נתפסים, אפשר היה לדבר איתו על כל נושא, ענייני או רגשי. אי אפשר היה שלא להתאהב בו. הוא נגע במאות רבות של אנשים, שרבים מהם הולכים בדרכו מכוח השראתו. האדוות שלו, האור שלו, ממשיכים להיות מופצים לכל עבר והוא ממשיך לגעת באלפי אנשים גם לאחר מותו. שגיא השאיר חלל ענק ובלתי נתפס, הגעגוע אליו רק מתגבר מיום ליום. אני אוהב אותך שגיא מעמקי נשמתי, אוהב אותך עד יום מותי".

עומר בן זוגו כתב: ״אהוב שלי, עברו חמישים ותשעה ימים מאז שנפלת… אני מתגעגע אליך ולא מוצא את המילים לכתוב עד כמה. בכל רגע, בכל יום. אני מרגיש את הגעגוע בכל תא בגוף. אני מקווה שאתה במקום מואר, מקום שראוי לך. מקום טוב, רגוע. אני מאחל לך שנעמוד כאן יחד, משפחת אוחנה. משפחת גולן, נעמוד כאן יחד בחיים. נזכור. נתרום, נשמור, נשפר, נקדם. בעזרת הערכים שהותרת לנו. בשמך! לשם העולם שבו בנושא זה עכשיו. בכל רגע. בכל יום. לנצח"

משפחתו של שגיא הקימה אתר אינטרנט לזכרו sagi-golan.com ובו מובאים סיפור חייו ונפילתו, תמונות, סרטונים ופעילויות הנצחה. נפתחה קבוצת פייסבוק בשם "נפיץ את האור של שגיא".

ארגונים שונים שמו להם למטרה להנציח את שגיא ולהנחיל את ערכיו, בהם:

בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית יזם את "פרויקט שגיא" שכולל מלגות לפצועי ופצועות צה"ל מהמלחמה.

שגיא היה בוגר של תוכנית המצטיינים בבית הספר למדיניות ציבורית. בית הספר רואה בו כמודל לבוגר התכנית ולהנצחתו מוענקות מלגות הצטיינות במסגרת תואר שני במדיניות ציבורית – תוכנית המצטיינים.

הכנסת חוקקה את "חוק שגיא" שמכיר בזכויותיהם של ידועים וידועות בציבור כאלמני צה"ל שווי זכויות.

חוש"ן, ארגון לחינוך והסברה של הקהילה הגאה, מקיים סדנאות המבוססות על מורשתו של שגיא לאלפי תלמידים. כן נערכו עצרות גאווה וסובלנות.

עמותת "פעמונים" שבה פעל פועלת להרחיב את פעילותה להקניית כלים כלכליים לנוער בסיכון, ולהעניק מלגות לסטודנטים על שמו.

במסגרת "קרן רמון" נעשית פעילות התנדבותית במישורים שונים.

הומחזו הצגות ונכתבו שירים לזכר שגיא. האומן עברי לידר כתב, הלחין ומבצע את השיר "חלומות שנמחקים" על בסיס הנדרים שכתב שגיא לקראת חתונתו. השיר זמין להאזנה ביוטיוב: "אם הייתי יכול להגיד לך עוד משהו/ לא היינו מדברים, היינו סתם נוסעים לאנשהו/ אתה היית שם לי שיר/ ולא היו שם אנשים/ לראות אותנו צוחקים/ על הכבישים הארוכים/ אני יודע שרצית איתי בית וילדים/ וכל מה שחלמנו/ חלומות שנמחקים.// אם הייתי יכול להגיד לך עוד משהו/ לא הייתי אומר, היינו סתם נוסעים לאנשהו.// ואם היית כאן/ רק לחצי דקה/ שני ילדים כמו שתי ספינות/ שטים בחושך בלי אורות/ ואם היית בא לעוד חיבוק אחד/ שוב מנסה, לא מתבייש/ ורק צועק, זה מה שיש.// אם הייתי יכול להסביר לך שאיכשהו/ אתה ראית את הכול/ אתה לא היית סתם עוד מישהו/ היד נוגעת באוויר/ חלון פתוח, כביש מהיר/ לרוב היינו הפכים/ בסוף היינו מחייכים/ תמיד דמיינתי איזה ילד שאתה והוא דומים/ ואיך זה כל מה שחלמנו/ חלומות שנמחקים".