ראובן מרק מרדכי אסולין

בנם של דבורה הנריאט ופבריס סלומון. נולד ביום א' באב תשס"ד (19.7.2004) בעיר ליון שבצרפת. ילד שני במשפחה, אח לשיראל ודן.

ראובן מרק מרדכי גדל והתחנך בליון, ילד עדין ויפה עם חיוך כובש וגומות חן. למד בבית ספר יסודי בעירו.

ילד יוצא דופן בנדיבותו ובשלוותו הפנימית, תיארו הוריו. הוא היה ילד עדין, יפה תואר ובעל לב רחב, שתמיד העדיף לדאוג לאחרים לפני שדאג לעצמו. מעולם לא ביקש דבר – לא בילדותו ולא בבגרותו – אך תמיד היה שם כדי לעזור בכל שנדרש.

שמו השני והשלישי ניתנו לו על שם סבו מצד אביו, איתו היה לו קשר מיוחד שלא היה זקוק למילים – מבט אחד ביניהם אמר הכול. הסב הביט בנכדו בגאווה ובאהבה אינסופית, וראובן הגשים את חלומו הציוני של סבו כשהוא ובני משפחתו עלו יחד לארץ ישראל.

בשנת 2014, בהיותו בן עשר, עלה ארצה עם משפחתו מטעמי ציונות, ואת ביתם קבעו ברעננה. הוא סיים את לימודיו בבית ספר יסודי, למד בחטיבת ביניים בעיר ומכיתה י' למד בתיכון על שם ב' אוסטרובסקי.

בצעירותו השתתף בחוג קרב מגע ונהנה מהאימונים.

מנעוריו הפגין עצמאות יוצאת דופן – לצד ההשקעה בלימודיו רצה להתנהל בכוחות עצמו, ולכן עבד בעבודות מזדמנות המתאימות לגילו וחסך כסף, אף על פי שהוריו יכלו לתת לו.

בגיל שש-עשרה הכיר את אווה. הם התאהבו זה בזה, ובין השניים נרקמו זוגיות, שותפות ונאמנות. "זו תהיה אשתי", אמר לדודתו. במשך ארבע שנים הוא צעד לצד אהובתו, בטוח שהיא האחת בשבילו. יחד הם בנו קשר עמוק וכנה, מלא באהבה ובשותפות, וחלמו על עתיד משותף.

ראובן לא רק חווה אהבה – הוא גם הספיק לטייל ולחקור את העולם. עם משפחתו הרבה לטייל, ביקר במדינות רבות, נחשף לתרבויות מגוונות וצבר חוויות בלתי נשכחות שהוסיפו נדבך לזהותו.

קשר טוב שרר בינו ובין הוריו, אחותו ואחיו. שלושת האחים אהבו לשחק יחד, ולעיתים קרובות שמר ראובן על אחיו הצעיר. חיבור מיוחד היה לו עם סבו, מרק מרדכי, שעל שמו נקרא. די היה במבט כדי שיבינו זה את זה.

ראובן בורך בלב זהב ובאופי חם עם שלווה פנימית, אנושיות, צניעות, רוחב לב ונדיבות. תמיד דאג לאחרים לפני שדאג לעצמו, לא ביקש דבר והתייצב לעזור בכל מה שנדרש. חוש ההומור המפותח שלו והמבטא הצרפתי היו לחלק בלתי נפרד מהקסם האישי שלו, הוא נגע בליבם של כל מי שפגש, היה אהוב, ידע לומר מילים שמעלות חיוך, לא נקלע לעימותים והצליח לגבש ולאחד את האנשים סביבו. כשנכנס לחדר במאור פנים, שיפר את האווירה.

מיום שעלה לארץ ביקש להיות לוחם ביחידה קרבית ולשרת את המדינה מתוך אהבת הארץ ותחושת שליחות. ואכן, ביום 6.12.2022 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים. למרות האתגרים במסלול ההכשרה לא ויתר לעצמו ושאף לקבל את הכומתה הסגולה של החטיבה. בקיץ 2023 סיים את ההכשרה והצטרף לגדוד.

ביחידה בלט באומץ ליבו, במסירותו ובנכונות לתת מעצמו למען הזולת. מעבר לנדיבותו ואופיו החם, לראובן היה חוש הומור ייחודי, שהפך לחלק בלתי נפרד מקסמו האישי. הצחוק והשמחה שהביא איתו הפכו אותו במהרה לאהוב בקרב אחיו לנשק ומפקדיו. הוא היה עמוד תווך של האחדות והחוזק ביחידתו, ידע להרים את המורל ברגעים הקשים, ותמיד מצא דרך לקרב בין האנשים שסביבו. "עמוד התווך של האחדות והחוזק ביחידתו", נכתב עליו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

מבוקר שבת הצטרף ראובן ללחימה עם יחידתו, וכשהחל התמרון הקרקעי ברצועת עזה בשלהי אוקטובר 2023, לחם באומץ עם הגדוד בתוך הרצועה. כהרגלו הצליח להרים את מורל הלוחמים בצוות ונתן להם כוח להמשיך להילחם. הוא חש גאווה על השתתפותו בלחימה ובהגנה על הארץ. כדי להרגיע את משפחתו הדואגת, בשיחות ובמפגשים לא התלונן על הקשיים ולא נכנס לפרטים.

ביום 5.5.2024, בעת משימת אבטחה של ציוד וטנקים במרחב כרם שלום שבגזרה הדרומית של אוגדת עזה, סמוך לרצועת עזה, החל מטח רקטות ופצצות מרגמה. ראובן ששהה שם עם יחידתו נפגע ומת במקום. לצידו נהרגו סמל ראשון עידו טסטה, סמל מיכאל רוזל וסמל ראשון טל שביט, ולוחמים אחרים נפצעו.

סמל ראובן מרק מרדכי אסולין נפל בקרב ביום כ"ז בניסן תשפ"ד (5.5.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים, אחות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

הוא נפל בקרב בעוטף עזה בגיל תשע-עשרה בלבד, כתבו אוהביו, אך הותיר אחריו מורשת של גבורה, אהבה ואנושיות, שתלווה לעד את משפחתו ואחיו לנשק.

ביום הולדתו העשרים כתבה אחותו: "אני יודעת שאתה שומר עלינו – עליי, על אימא, אבא ודן, וגם על אווה. כל מה שקורה לנו לטוב ולרע – אני יודעת שהכול בזכותך, ויש לנו שמירה פרטית ממך. אני מרגישה אותך בכל צעד שלי בחיים, אני כל כך מתגעגעת אליך".

לזכרם של שלושה נופלים, בהם ראובן, התארגנה יוזמה של ביקור לוחמים פצועים המאושפזים בבתי חולים וחלוקת מתנות וסלי שי כאות הערכה להם. ביוזמה אחרת, "שישניצל בניר גלים", שבמסגרתה מתנדבים רבים מכינים ומחלקים שניצלים בחלה ללוחמים לקראת שבת, הוקדש יום התנדבות לזכרו של ראובן.

לעילוי נשמתו נכתב ספר תורה והוכנס בטקס לבית כנסת, יצא ספר תהילים, יוצרו חנוכיות עם תמונתו ועם ברכה, והתקיים שיעור תורה בפריז, בירת צרפת.

מהדורת יינות הושקה לזכרו. על התוויות הודפסו תמונתו והציטוט: "אם אין לך שום סיבה לחיות, חייך, וה' ייתן לך סיבה לחיות".

מוקירי זכרו יצרו צמיד סגול ועליו ציור דמותו, שמו והכיתוב: "גבעתי יחידת סגולה", חילקו חולצות עם הדפס דמותו והכיתוב "תשמחו, כי שמחה זה מידבק" והוציאו מדבקות עם תמונתו והכיתוב "תן חיוך, הכול לטובה" ו"שום דבר לא מובן מאליו, תעריך כל דבר שניתן לך".

אוהביו הכינו מצגות עם תמונות מחייו, ודפי אינטרנט לזכרו הועלו באתר "גלעד לזכרם" של עיריית רעננה ובאתר תיכון "אוסטרובסקי" שבו למד. ברשת החברתית "אינסטגרם" הוקדש דף לזכרו – remember_rubenassouline, ובו תמונות, סרטונים, הקדשות והנצחות.

ראובן מונצח בבית חטיבת "גבעתי" במצודת יואב.