קנאו קאסה

בנם של וורקנש וסיסאי. נולד ביום י"ב בתשרי תשס"ג (18.9.2002) בעיר גונדר באתיופיה. ילד שלישי במשפחה בת שישה ילדים.

ב-2003, בהיותו בן שנה, עלה קנאו לישראל עם הוריו ושני אחיו הגדולים ממנו. המשפחה גרה תחילה במרכז קליטה לעולים חדשים ביישוב מבשרת ציון, ליד ירושלים, וכעבור חודשים אחדים עברה לגור בעיר בית שמש. קנאו התחנך במוסדות החינוך בעיר. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "הראל" בשכונת רמת בית שמש א', והמשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון "קריית חינוך בית שמש".

קנאו היה ילד חייכן, פעלתן, טוב לב וחברותי. ניחן בשאפתנות וברצון ללמוד ולהשתפר בכל מעשיו. כיבד את אביו ואת אימו והיה מסור לאֶחיו. את אהבת ארץ ישראל ועם ישראל ינק מהוריו, שעלו לישראל מתוך כמיהה לירושלים ולארץ הקודש, וכדי להגשים את החלום הציוני שפיעם ב"ביתא ישראל" מדורי דורות. מגיל צעיר תכנן קנאו להיות לוחם בצה"ל ולהגן על המדינה שכה אהב. בספר המחזור בסיום כיתה ו', בשאלה על גיבור שהוא מעריך, ציין את רב-סרן רועי קליין, בעל עיטור העוז, שעצר בגופו רימון יד במלחמת לבנון השנייה ב-2006, ובמותו הציל את חייליו.

עם סיום לימודיו התיכוניים בחר קנאו להקדיש שנה ללימודים במכינה הקדם-צבאית "מגן שאול" ביישוב נוקדים שבגוש עציון. במכינה חיזק את רוחו בלימודי גמרא והלכה, והכין את עצמו לשירות צבאי משמעותי בעזרת אימוני כושר גופני, סדרת ניווט ואימונים בנשק.

באוגוסט 2022 התגייס לחיל השריון ושובץ לגדוד 46 ("שלח") של חטיבה 401 (עוצבת "עקבות הברזל"). זוהי חטיבת שריון סדירה הפועלת תחת פיקוד אוגדה 162 (עוצבת "הפלדה"). כשנשאל מדוע בחר בחיל השריון השיב כי "שריון הוא החיל שתמיד נמצא ראשון בקרב, ואני רוצה להיות בחזית ולהגן על ארץ ישראל".

לאחר הטירונות עבר קורס תותחן טנק ומאז מילא תפקיד זה. התותחן שולט בכל מערכות הירי בטנק ותפקידו לכוון למטרות האויב ולהשמידן. עם הזמן נבחר להיות תותחן מ"פ, מי שאחראי לירי פגזים מתוך הטנק שבו פועל מפקד הפלוגה.

קנאו היה לוחם שריון מקצועי, מיומן ומסור, שזכה להערכה רבה ממפקדיו. היה מאושר בשירותו הצבאי, חדור תחושת שליחות ומלא גאווה על היותו שריונר. חבריו לפלוגת "ברקן קרנפים" אהבו אותו מאוד וציינו לטובה את שמחת החיים שלו, את חיוכו הרחב ואת האווירה הנעימה שהשרה סביבו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר הוקפץ קנאו מחופשת סוף השבוע וחבר ליחידתו. הטנקים של גדוד 46, שבו שירת, הועברו מרמת הגולן דרומה, ועם תחילת התמרון הקרקעי של צה"ל בשטח רצועת עזה, שויך הגדוד לצוות הקרב של חטיבה 401. חטיבה זו הייתה בין הראשונות שנכנסו לשטח רצועת עזה מצפון כבר ב-27 באוקטובר 2023. הגדוד הוביל את החטיבה בתמרון, וקנאו השתתף במסגרתו בכיבוש שורה של יעדים ברצועה ובמיטוט התשתית הצבאית של ארגון הטרור חמאס.

בסוף שלב הלחימה השני, בינואר 2024, הועבר הגדוד תחת פיקודה של חטיבת הנח"ל. קנאו השתתף לאורך שנת 2024 בקרבות רבים בשורה של מוקדים ברצועת עזה, בין השאר במחנה הפליטים שאטי, בכיכר פלסטין ובמרחב ג'באליה.

בתחילת ינואר 2025 פעלה סיירת חטיבת הנח"ל בבית חאנון, העיר הצפונית ביותר ברצועת עזה. תנועת הכוחות בוצעה בחיפוי של טנקים מגדוד 46, שבאחד מהם היה קנאו. ב-8 בינואר, בשעה 13:30, עלה הטנק של קנאו על שני מטעני חבלה רבי עוצמה, במשקל עשרות קילוגרמים, שהניחו מחבלי חמאס זה לצד זה, כנראה בתוך בור, בציר תנועה בבית חאנון. מעוצמת הפיצוץ קנאו נהרג.

בתקרית נהרגו עוד שני אנשי צוות הטנק, סמל ראשון מתתיהו פרל וסמל ראשון נבו פישר. כמו כן נפצעו בתקרית שלושה לוחמים, אחד מהם באורח קשה.

סמל ראשון קנאו קאסה נפל בקרב ביום ח' בטבת תשפ"ה (8.1.2025). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות.

ספד לו אביו: "קנאו היה האור של הבית, האוויר לנשימה של הבית, וכעת החושך הגיע. קנאו היה אהוב מאוד במשפחה שלנו וגם בקרב חבריו".

ספד לו אחיו, ליאור: "איך אפשר בכלל לתאר במילים את החלל שהשארת בלכתך? היית לי יותר מאח. היית שותף לדרך, חבר, אדם שתמיד ליווה אותי. תמיד צעדת לפניי, הובלת, ונתת לי השראה. כשהיינו ילדים, תמיד רציתי להיות כמוך, ללמוד ממך, ללכת בעקבותיך. להיות קצת יותר אמיץ, קצת יותר חכם וטוב, בדיוק כמוך … אחי היקר, אני מבטיח שלא אשכח אותך לעולם. אשא את שמך ואת האור שהבאת לחיים שלי, את כל מה שלימדת אותי. אנסה להיות חזק בשבילך ובשביל המשפחה. נמשיך בדרך שהאמנת בה. נוח על משכבך בשלום. יום אחד ניפגש, ועד אז, תמשיך לחיות בליבי. אוהב אותך, אחי".

ספדה לו נועה, מורתו: ״קנאו קאסה, הלוחם השמונה-עשר מבית שמש, ובשבילי תלמיד אהוב. אני יושבת שעה ארוכה ובוכה את לכתך … קנאו, ילד קסם, מתוק, חבר טוב עם ברק בעיניים וחיוך כובש. הילד הכי חד, הכי מצחיק, הכי הכי חי. איך אפשר לכתוב עליך שאתה כבר מת?"