צבי מתתיהו מרנץ

בנם של מינה מירל ויעקב שלמה. נולד ביום י"ב באב תשנ"ב (11.8.1992) בירושלים. אח לדניאל ולטליה.

צבי מתתיהו גדל והתחנך בגוש עציון, על ערכי הציונות הדתית. תחילה, למד בבית הספר היסודי "אורות עציון" במועצה המקומית אפרת, וכשהמשפחה עברה להתגורר ביישוב אלון שבות, המשיך את לימודיו בבית הספר היסודי "כרמי יהודה", ובישיבה התיכונית "נווה שמואל" באפרת. הן בבית והן במוסדות החינוך בהם למד, ספג את אהבת ארץ ישראל, עם ישראל ותורתו.

בצעירותו, אהב מאוד ליצור עם הידיים, לבלות עם חברים ולטייל ברחבי הארץ. כשהיה בכיתה י', הדרים לאילת עם קבוצה של חברים כדי ללמוד צלילה. באותו טיול פגש את טל, והשניים התאהבו זה בזו. כבכל תחום אחר בחייו, צבי היה נחוש ובעל אינטואיציה, וידע כבר אז שיתחתן עם טל בעתיד.

עם סיום התיכון, בחר ללמוד בישיבת ההסדר בשדרות, בשל הקשר החזק שלה ותרומתה הרבה לקהילה בה היא שוכנת.

באוגוסט 2011 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שמשון" של חטיבת "כפיר". אחרי ההכשרה, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות) ופיקד על חיילי מחזור מרץ 2012.

לאחר השחרור, ביום כ"ו באב תשע"ג (1.8.2013), נשא את טל לאישה. הם התגוררו בקיבוץ סעד שבנגב המערבי, צבי המשיך את לימודיו בישיבת ההסדר בשדרות ובמקביל למד הנדסאות בניין במכללת "ספיר" בעיר. לקראת סיום התואר, התחיל לעבוד בחברת "אלקטרה" כמנהל עבודה בפרויקט הקמת הרכבת בין ירושלים לתל אביב.

עם סיום לימודיהם, עברו צבי וטל להתגורר באופן זמני בגבעת זאב, סמוך להוריה של טל, עד שהחליטו לבנות את ביתם ביישוב סנה (בני אדם) הנמצא מצפון לירושלים. באותה תקופה התחיל צבי לעבוד בחברת "אקרשטיין" בפיקוח על בניית פארקים ברחבי ירושלים.

ב-2017 נולד בנם הבכור, עומר, ולאחריו נולדה אופיר אביגיל. צבי היה בעל אוהב מאוד לטל ואבא חם ומסור לילדים, אהב מאוד לצאת איתם לטיולים ולבלות איתם.

תכונותיו הבולטות ביותר היו רגישות, נדיבות ללא תנאי ואהבת הזולת. בכל מקום אליו הגיע עשה רק טוב, ראה את צרכי הסובבים אותו לנגד עיניו ופעל על מנת להיטיב עמם. הוא המעיט במילים, הרבה במעשים, ובצנעה רץ לעזור לכל אדם, בכל דרך אפשרית, ללא גבולות ובשמחה רבה.

כתלמיד, כחייל, כבעל וכאב מסור, כחבר וכהנדסאי בניין, הפגין את מסירותו והרעיף אהבה על כל הבריות. בין אם זה היה להכין אוכל ומשקאות חמים לכל החיילים בפלוגתו בסיום כל פעילות צבאית שביצעו, לעזור לחבר לספסל הלימודים למצוא עבודה, לתת תרומות כספיות משמעותיות לנזקקים, ללוות חבר טוב שחלה בסרטן לטיפולים בחו"ל או לשנות את מסלול נסיעתו רק כדי שיוכל לתת טרמפ לכל העומדים בצידי הדרכים – מעולם לא התייחס ל"קליפתו" של אדם, אלא הסתכל היישר לתוך ליבו. מוצא, השקפה פוליטית או מידת אמונה לא עניינו אותו. מבחינתו, כולם שווים בעיני אלוהים, וברוח זו מצא את הדרך לחבר בין אנשים.

במילואים, שירת בגדוד הסיוע המבצעי בחטיבה 460 (עוצבת "בני אור") של חיל השריון. הוא התייצב למילואים באדיקות וראה בכך זכות גדולה.

בין עבודתו לבין השירות במילואים והזמן שבילה עם משפחתו, מצא גם את הזמן להתנדב בעמותת "הגשמת חלום", במסגרתה ליווה ילדים חולים או בעלי צרכים מיוחדים לחופשות בחו"ל, על מנת להקל עליהם ועל משפחותיהם. לימים, מונה למנהל הלוגיסטי של העמותה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה, צבי נקרא והתייצב לשירות מילואים בבסיס בשיזפון. אחרי כמה ימי אימונים נרחבים והתארגנות החל התמרון הקרקעי ברצועת עזה, והוא השתתף בהכנסת ציוד ללוחמים ברצועה מדי יום.

כשבועיים אחרי תחילת התמרון הקרקעי ברצועה נולדה בתו השלישית, נאיה. חבריו לפלוגה הפתיעו אותו וערכו לה מסיבת בריתה בשטחי הכינוס.

זמן קצר לאחר מכן נכנס עם הכוחות הקרקעיים ללחימה בשטח הרצועה, ושימש כנגביסט בחפ"ק מ"פ – לוחם בחוליית הפיקוד הקדמית של מפקד הפלוגה, הנלחם במקלע מסוג "נגב". מפקדיו מספרים שהיה לוחם מיומן, אמיץ ונחוש, שהתבלט בהיותו איש חסד ואמת ועל כך זכה להערכתם הרבה של חבריו לפלוגה. הוא הבין למען אילו מטרות הוא נלחם, האמין בצדקת הדרך ונלחם למען הגנת העם והארץ במשך חודשים ארוכים, בעוז ובחירוף נפש. בכל הזדמנות שהייתה לו, גם לאורך המלחמה, עשה כל שביכולתו על מנת להמשיך לשמח חולים, פצועי מלחמה ויתומים.

ביום חמישי, ח' בתשרי תשפ"ה (10.10.2024), כשהוא בעיצומו של סבב המילואים השלישי, יצא לפעילות מבצעית לכיתור העיר ג'באליה שבצפון רצועת עזה. בשלב מסוים, נתקל הכוח במארב מחבלים, וצבי ירד מרכב ההאמר, תפס עמדה והחל לירות לעברם. רגעים ספורים לאחר מכן הופעל מטען צד שהוטמן סמוך למקום בו שהה. צבי נפצע אנושות מהפיצוץ, ומת מפצעיו.

רב-סמל ראשון צבי מתתיהו מרנץ נפל בקרב ביום ח' בתשרי תשפ"ה (10.10.2024). בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, אח ואחות.

אביו, שלמה, ספד לו: "איפה שרק היה צריך, הלכת לעשות חסד… הלכת ממצווה לחסד, מחסד לעזרה, מעזרה לנתינה. לא נחת לרגע. ליווית פצועים, עזרת לחולים – לכולם דאגת, על כולם שמרת, רק לא על עצמך. את החיבוק שלך לא נשכח לעולם. חיבוק עוטף, מרגיע, מנחם, שברגע החיבוק כל הצרות נעלמות".

אשתו, טל, כתבה: "מאמי, אני זוכרת שהתחלנו לצאת בגיל שש-עשרה… שני ילדים מאוהבים, חיים בסרט, מנותקים מהיקום. דיברנו על העתיד, ילדים, בית, משפחה, דמיינו אותנו יושבים במרפסת בני שמונים, שותים קפה. ואז התלבטנו בינינו מי ימות קודם… אתה אמרת לי את המשפט הכי רומנטי ביקום: 'הלוואי ואת תמותי קצת לפניי, רק כדי שלא יכאב לך כל כך עליי'.

"זה המשפט הכי יפה שאמרו לי מימיי וזה אולי מסכם אותך כבנאדם – תמיד חשבת על האחר. תמיד. אהבת אותי אהבת נפש וגם כשעצבנתי אותך ברמות והיינו רבים, היית עדיין מכין לי ארוחות בוקר מפנקות, קונה לי את השוקולד שאני אוהבת מהסופר ודואג להדליק לי את הבוילר כדי שיהיו לי מים חמים למקלחת".

צבי מונצח באתר המועצה האזורית מטה בנימין.

בפודקאסט "רוחם של גיבורים" הוקדש פרק לזכרו, בהשתתפות אשתו, טל. הפרק, שנקרא "חתכת לי מוקדם מדי", ניתן להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים וביוטיוב.

עמודים לזכרו נפתחו באתר remember.bio ובאתר memoriz.plus.