עילי בר שדה

עילי נולד ברמת גן בשבת, יג' בניסן תשס"ד, 3 באפריל 2004. בן ללימור ולעוזי, ואח צעיר לעמרי. עילי גדל והתחנך בעיר רמת גן, למד בבית הספר היסודי "מורדי הגטאות" ובתיכון "בליך" במגמות ביולוגיה ומנהל עסקים.

עם סיום לימודיו בתיכון ועוד בטרם התגייס לצבא יצא עילי לבדו לטיול בקולומביה ובסרי לנקה וצבר חוויות, ראה נופים והכיר אנשים חדשים. כל האנשים הצעירים שפגשו בו בטיול נפעמו מהעובדה כי בחר לצאת לבדו לטיול בגיל כה צעיר ולפני צבא שכן חשבו שהוא עושה את "הטיול הגדול" של אחרי הצבא. בכל מקום אליו הגיע ופגש אנשים התחבר אליהם כדרכו במהירות ובחן שכה היו אופייניים לו והם מצדם התאהבו בו בשנייה.

עילי היה אדם נפלא, אוהב חיים, צנוע, איכותי, חבר טוב ואיש של אהבה ונתינה. עילי עזר תמיד לכל מי שנזקק לעזרה, הושיט יד ופעל למען משפחתו וחבריו. עילי הפיץ את האנרגיה הטובה שלו לכל עבר, שימח והצחיק את כל מי שסביבו. השקט שלו בלט בעשייה שלו ומעולם לא היה צריך לבקש ממנו דבר, שכן תמיד היה נכון לסייע לכל אחד ובכל עת. עילי היה שמח, תאב חיים, מוכשר ויצירתי ואישיותו הייתה חיובית וקורנת. את הלב הגדול והרחב שלו עטפו כנות, כבוד וערכים. עילי היה ספורטאי מצטיין, שהרבה להתאמן בריצה, במשחקי כדורסל, כדורגל ובגלישה.

עילי היה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורגל ובכדורסל. בחתונה של בת דודו פגש את "השועל", ראש מועדון אוהדי "האולטראס" של "מכבי תל אביב" בכדורסל, שראה אותו בחתונה, נכבש בחיוך הכובש שלו והעניק לו את צעיף ה"אולטראס". עילי אהב טבע, מוזיקה ואמנות. הוא ניחן בכישרון מוזיקלי יוצא דופן, ולימד עצמו לנגן בשלושה סוגי גיטרות – קלאסית, אקוסטית וחשמלית – וכן באורגן חשמלי. עילי היה קשור מאוד למשפחתו והקפיד לדרוש בכל שיחת טלפון עם המשפחה בשלומה של סבתו.

עילי התגייס לצה"ל ושרת כלוחם בגדוד 13 בחטיבת גולני. עילי בחר להיות לוחם מתוך הערכים בהם האמין – אהבת אדם, ערבות הדדית והגנה על המולדת. לאורך מסלול ההכשרה גילה נחישות ומוטיבציה לביצוע כל המשימות, כשהוא חדור מטרה. מעולם לא ויתר לעצמו גם נוכח הקשיים המנטליים והפיזיים. עילי ראה חשיבות גדולה במתן עזרה ובתמיכה בצוות שלו, תמיד סייע לחבריו, חיזק אותם והתנדב לכל משימה. בזכות ערכיו ומעשיו אלו קיבל בטקס סיום מסע הכומתה את אות "מצטיין מופת פלוגתי" והכומתה החומה הוענקה לו על ידי מפקד חטיבת גולני.

חברים לפלוגה העידו על עילי שהיה מלא בקסם אישי, באהבה רבה לזולת וביכולת מדהימה לראות כל אחד ולהושיט יד לעזרה בשקט ובצניעות. עילי נהג לנגן לחבריו לפלוגה בגיטרה כדי להעלות את המורל, להצחיק ולתת מוטיבציה במשימות הקשות. בתמונות רואים את החבר'ה בסיומם של מסעות ארוכים ומפרכים עם פנים מותשות, ורק עילי מחייך. עילי ניחן בעוצמה פנימית ובכושר מנהיגות. הוא הקפיד לראות את הטוב והחיובי שבכל מצב. חבריו קראו לו "try hard" – אדם שבוחר בדרך הקשה והמאתגרת ונצמד אליה.

ספד לו מפקדו: "בחור זהב, בעל ערכים שיש ללמוד ממנו. על מעשיו בלחימה הוא ראוי להערכה אין סופית. הוא הקריב את עצמו למען החברים שלו, למען כל המוצב, בלם אותם עד הרגע האחרון ופשוט לא ויתר. זה סיפור שאסור שיישכח".
חבר נוסף כתב: "עילי אחי, היית אדם מיוחד, אדם של נתינה, אדם של מעשים, אדם של אמת. השירות הקרבי הוא סך הכול ביטוי לאדם שאתה, מאז ומתמיד היית לוחם, אחד כזה שידע לכבוש את פסגת ההר כשצריך ותמיד בשקט ובענווה אחת גדולה".