נצר שמחי ז"ל

נצר היה בן 30, מהישוב הקהילתי מסד שבגליל התחתון.
לנצר היה לב רחב. הנתינה לאחר הייתה עבורו ערך עליון. הוא תרם היכן שאפשר, היה הראשון להתנדב, והאחרון שנשאר לסיים. תמיד היה בוחן את הסביבה ובודק אם יש מישהו לבד, ואם היה מזהה מישהו קצת בודד היה מזמין אותו לבלות עמו. הרגישות לאחרים ליוותה אותו כל חייו.
אחד המשפטים שנהג לומר ״קשה לשנוא כשמסתכלים בלבן של העיניים״. נצר הצליח להתעלם מכל המעטפת של האדם שמולו, מהמראה החיצוני, מהסטיגמות, מהרעשים מסביב. הוא היה מסתכל בעיניים ורואה באמת את מי שמולו. הוא נהג לפזר אהבת חינם ולעשות טוב היכן שהיה ועבור כל מי שנקרה בדרכו.
נצר דגל בכך שצריך לטשטש את הגבולות בינינו ואת מה שמפלג, ולהדגיש את הדברים שמאחדים ושיוצרים חברה טובה וסולידרית.
החלום של נצר היה להקים מבנה טיפולי לבני נוער באמצעות ספורט, מוזיקה ואומנות, ולצורך זה למד טיפול.
חמישה חודשים לפני המלחמה נצר התחתן ועם פרוץ המלחמה קטע את ירח הדבש בתאילנד, והתייצב להגנת המולדת לצד חבריו בחיל השריון כקצין לוחם בגדוד 87 בחטיבת המחץ.