ניצן שסלר

בנם של פרח וארז. נולד ביום כ"ב בשבט תשס"ב (4.2.2002) בעיר באקו, בירת אזרבייג'אן. אח לשי ושיר.

ניצן גדל באזרבייג'אן בשנה הראשונה של חייו. עלה לארץ עם הוריו בדצמבר 2002, בהיותו בן עשרה חודשים, בסיומו של תהליך אימוץ. סיפרה על כך אימו: "פגשנו אותך לראשונה בבאקו ונכנסת לנו עמוק ללב. עמדת בלול ענק בבית הילדים, שלחת אלינו ידיים ובכית שנרים אותך".

גר בעיר חדרה בשכונת מגדלי עלית עם הוריו ושתי אחיותיו שנולדו אחרי שאומץ. הוריו כינו אותו "הקמיע", כי עם הגעתו השמחה חזרה למעונם, ואף האיר להם המזל והמשפחה התרחבה. ניצן היה בן אהוב להוריו ואח מסור ומגונן לאחיותיו.

בשנות ילדותו התחנך בפעוטון של "נעמת" ובגן "חרצית" בחדרה, ולאחר מכן למד בבית הספר היסודי על-שם אילן רמון בעיר. המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "בית אליעזר" ובתיכון "חדרה", בכיתות הספורט. הצטיין בלימודים וניחן בחשיבה מתמטית מעולה.

היה ילד ונער יפה תואר, צנוע ונעים הליכות, שקט ומופנם. דגל במשפט "אמור מעט ועשה הרבה". בלט בחוכמתו הרבה, בערכים הטבועים בו ובמידותיו הטובות. התאפיין בעוצמה פנימית ובכוח רצון עז. הציב לעצמו מטרות וכבש אותן בדרכו, לאט ובטוח. ידע לעמוד על עקרונותיו, לא נרתע מלהביע את דעותיו בפומבי, והיה בעל חוש צדק מפותח. האמין בעצמו, בטח ביכולותיו להתמודד במצבים מורכבים ומאתגרים, ולא אחת אמר, "אני תמיד אסתדר, לא משנה איפה ואיך".

אסף במעגלי חייו חברים קרובים שהעריכו אותו ונהנו מחוש ההומור שלו, שלפעמים היה מעט ציני. היה חבר אמת, כזה שתמיד יעזור, יעודד ויחזק בעת צרה.

ניצן אהב את המדינה וטייל בה לאורכה ולרוחבה. הכיר את המיקום הגיאוגרפי של ערים ויישובים רבים, וצבר ידע רב על תולדות ישראל ותרבותה. כמו כן גילה בקיאות יוצאת דופן בהיסטוריה כללית, הכיר אירועים רבים וציוני דרך חשובים והבין תהליכים היסטוריים.

טעמו המוזיקלי היה ייחודי בהשוואה לבני גילו. נהנה להאזין למוזיקה ישראלית ולועזית איכותית, שרובה נכתבה לפני שנולד, וידע בעל פה את כל מילות השירים. ברשימות ההשמעה שלו אפשר היה למצוא שירים של אריק איינשטיין ושמוליק קראוס, חוה אלברשטיין, מאיר אריאל וברי סחרוף, שלומי שבן, יהודית רביץ ומתי כספי, והלהקות "גזוז", "כוורת" ו"רוקפור". האזין גם ליוצרים ותיקים כמו ליאונרד כהן ובוב דילן, ולהקות כמו "רד הוט צ'ילי פפרס", REM ו"אבבא".

ניצן היה ספורטאי בלב ובנשמה וכדורגלן מחונן. הצטרף לקבוצת הילדים של "הפועל חדרה" בכדורגל, ומשם עבר לקבוצות הנערים של "מכבי ברקאי" ו"מכבי הרצליה". שיחק בתפקיד בלם והצטיין בכך. הקפיד על אורח חיים בריא והתאמן באופן קבוע כמה פעמים בשבוע, לאורך שנים.

בילדותו אהד את קבוצת הכדורגל "הפועל פתח תקווה", ובילה עם משפחתו ביציעי האצטדיונים, ובנעוריו הפך לאוהד מושבע של "הפועל תל אביב" בכדורגל, נסע למשחקי הקבוצה ושמר על קשר עם ארגון האוהדים, ה"אולטראס". ניצן גם היה מאמן הכדורגל הראשון של שי אחותו, שהפכה אף היא לשחקנית כדורגל מצטיינת, בתמיכתו.

לקראת גיוסו לצה"ל ויתר על קריירה ספורטיבית לטובת שירות משמעותי בצבא. התמקד באימונים אינטנסיביים לשיפור הכושר הקרבי כדי להתקבל ליחידה נבחרת, ושאף לשרת כצנחן, כמו אביו ארז ודודו משה.

באוגוסט 2020 התגייס לחטיבת הצנחנים ושירת כלוחם בגדוד 101 (גדוד "פתן"). סיים בהצלחה את מסלול ההכשרה התובעני, שובץ בתפקיד קלע חוד והצטיין בכך. במסגרת תפקידו הוביל את החוליה תוך שהוא סורק את השטח קדימה בעזרת כוונות הנשק ואומד טווחים ארוכים. הוא עבר בהצלחה את שירותו הסדיר כלוחם, היה גאה מאוד לשרת בצנחנים ולהגן על המדינה. בינו לבין חברי הצוות התפתחה אחוות לוחמים, תחושה של שותפות גורל ורעות מיוחדת במינה. גם כשהוצע לו לעבור קורס צלפים, העדיף להישאר עם חבריו.

במהלך שירותו הצבאי הכיר במסיבה בחדרה את נטע, בת קיבוץ אפיקים, והתפתחה ביניהם אהבה גדולה. בזכות הקשר ההדוק והזוגיות הטובה אמרו מכריהם שהם "נשמות תאומות". נטע חלקה עם ניצן את האהבה לשירי ארץ ישראל ולתוכנית הרדיו "ארבע אחרי הצוהריים", המשודרת בגלי צה"ל וכוללת שירים מאוצר הזמר העברי המושמעים ברצף.

ניצן השתחרר משירות סדיר במרץ 2023 ושכר דירה עם נטע בקיבוץ ברקאי. התקבל לעבודה כמאבטח במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה", וכעבור זמן קצר ביקש לעבור לעבוד במחלקה הסגורה. סיפר לחבריו שהעבודה שלו מעניינת במיוחד.

במהלך חודשי עבודתו טייל עם חברים בסיני, יצא לחופשת סקי באירופה וטס עם נטע לחופשה קצרה ביוון. חסך כסף לשניים מחלומותיו: טיול גדול באוסטרליה וקורס בישול באיטליה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר גויס ניצן למילואים בהודעת "וואטסאפ" שנשלחה ממפקד הגדוד שלו. יצא למלחמה במורל גבוה ומתוך דחיפות גדולה להציל חיים. במסגרת שירותו בגדוד 7155 של עוצבת "חוד החנית" (חטיבה 55), פלוגה א', מחלקה 4, צוות 4, נלחם במחבלים שפלשו לקיבוץ כפר עזה, והשתתף בחילוץ התושבים שהסתגרו בבתיהם במרחבים המוגנים. במהלך הלחימה נחשף למראות קשים.

עם הכניסה הקרקעית של צה"ל לרצועת עזה המשיך בלחימה באומץ לב מתוך מחויבות למדינה, תחושת שליחות ונאמנות ללוחמים בצוות שלו.

במכתבו הראשון ששלח להוריו מרצועת עזה כתב: "אני עם האנשים הכי טובים שיש, והכי גאה להיות כאן. קשה לי לתאר לכם איך זה ממלא להגן על הארץ הזאת ולהשתתף במשימות. יש לכם את כל הקרדיט על הציונות והערכים שמחזיקים אותי כאן".

בביקורו האחרון בביתו, בתחילת ינואר 2024, ניצן נראה מוטרד מעט, סיפרה אימו והוסיפה: "התפללתי שאלוהים ישמור עליו. אמרתי לו, 'אל תהיה גיבור, תחזור אלינו בריא ושלם'".

לאחר שהסתיימה חופשתו, החלה חברתו לתכנן את מסיבת יום הולדתו העשרים ושניים, שאמורה הייתה להתקיים בתחילת פברואר.

ב-15.1.2024 השתתף ניצן בטיהור בניין בעיר ח'אן יונס בדרום הרצועה. בזמן שחיפה על חבריו, כשלצידו שני לוחמים, נורה על ידי מחבל ונהרג במקום.

שני החיילים שלחמו לצידו נפצעו.

סמל ראשון ניצן שסלר נפל בקרב ביום ה' בשבט תשפ"ד (15.1.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

אחרי נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

מאות המשתתפים בלווייתו הגיעו, לבקשת המשפחה, בחולצות אדומות, צבע קבוצת "הפועל תל אביב" שאהד, וברקע התנגן השיר "כמו צמח בר" מפי חוה אלברשטיין.

ספדה לו אימו: "ניצנושקה אהוב ליבי, אתה חסר לנו בבית מאוד, לנו ההורים, לשי ושיר אחיותיך, וגם למשי הכלבה שלך. תודה על מה שהיית בשבילנו; היית משכון ואוצר לזמן קצוב, מתנה גדולה עבורנו. נזכור אותך שמח, חכם, בוגר, מגונן, אמיץ וגיבור העם. אוהבים אותך המון ומתגעגעים עד כאב, עד דמעות. לעד תהיה הבן המקסים שלנו".

ספדה לו שי, אחותו: "ניצני, אחי הבכור, ילד יפה תואר, הפרח הכי נדיר ושמור בערוגה. הכי מצחיק, דואג, אוהב, מכבד ונבון. איך נקטפת לנו? איך אפשר להמשיך את החיים עכשיו? מה בכלל הספקת בחיים האלה? אין לי מילים לתאר מה היית בשבילנו: עוגן, שפיות, אושר ואהבה. היית הלוחם הכי יפה בצה"ל, היית ותישאר הלב שלנו. נלחמת בשביל המדינה, ועכשיו רק נשאר שיילחמו לזכרך. לעד תישאר ניצן, ולא נזכה לראות אותך הופך לפרח".

ספדה חברתו נטע: "ניצן שלי, עם כל העצב והכאב יש בי גם המון גאווה שזכיתי להכיר בן אדם מדהים וחזק עם אופי של אריה, שנלחם על המדינה שלנו עד הרגע האחרון. תודה על כל מה שנתתי לי, ועל כל מה שלמדתי ממך. תודה שהיית ואתה עדיין החבר הכי טוב שלי, ותודה על אהבה ענקית שאני בחיים לא אשכח. אתה חלק ממני וזאת פרידה זמנית. אוהבת אותך לנצח".

ניצן מונצח באתר remember בכתובת: https://tinyurl.com/tbn96x29.