נזר איטקין

"נזר ואני דומים מאוד באופי", מספר האב דוד. "שנינו אנשים מאוד מחושבים ומסודרים, וכך גם תכננו את העלייה לארץ.

בניתי לו תוכנית. לפני העלייה עשינו סיבוב במספר מדינות באירופה.

בכל פעם שאלתי את נזר, 'בא לך לגור וללמוד במדינה הזאת?' וכל פעם נזר ענה לי: 'לא'. בשלב מסוים, נזר אמר לי, 'סבתא שלי גרה בישראל, אני רוצה להגיע לישראל ולבקר את סבתא שלי.

הגענו לארץ בשנת 2014, נסענו לצפון ולדרום, ונזר אמר לי, 'אבא, אני מרגיש כאן כמו בבית. פה אני רוצה לחיות. בחרתי איפה בא לי לחיות'".
האב ובנו חזרו לקייב, שם סיים נזר את שנת הלימודים, והשניים עלו לישראל.

"שמעתי ברדיו בשפה הרוסית על כפר הנוער אלוני יצחק שזכה בפרס ראשון. החלטנו לבדוק את המקום ונזר התחבר אליו מיד. התלהב מהמקום. למד וגר שם ומאוד הצליח. לאחר מכן יצא ללמוד שנה במכינה".

במשפחה מספרים כי נזר חלם להתגייס לסיירת מטכ"ל אך לא עבר את מבחני הקבלה.

"הפנו אותו לאגוז. הוא שמע שזו יחידה מצוינת וחשובה ורצה לשרת שם. הבן שלי עבר מסלול מאוד קשה. החברים שלו סיפרו לי שהוא הצליח בכול. הוא היה אהוב מאוד על-ידי החברים. הבן שלי אדם מאוד תחרותי. ספורטאי בנשמה. הבאתי אותו לישראל כדי שיתקדם בחיים, שיהיה במקום טוב ומסודר עם העם שלו. עכשיו הוא נהרג ואני מרגיש שהכול התפרק. כל כך הייתי גאה בבן שלי. שמעתי מהחברים שלו שבמהלך הקרב הוא נלחם גם כאשר נפצע. הוא נהרג בקרב והיה גיבור