נועם יוסף אבו

הסיפור של נועם מתחיל ביום ראשון, ב׳ בשבט תשס״ג, 5 בינואר 2003.

בלילה חורפי, אבל לא גשום, נולד בן זקונים להורים אילן וחנה ענת, אח לספיר, ליאל והודיה.

אבל אז לא קראו לו נועם, היה לו רק את השם השני ״יוסף״, על שם אבא של אילן.

כשאילן וענת חשבו על השם הראשון, הם לא היו בטוחים, אבל הם ידעו שהם רוצים שם עם משמעות דתית ומתוך הפסוק "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם; וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם"  [ספר משלי, פרק ג', פסוק י"ז], נולד נועם יוסף אבו.

נועם יוסף היה ידוע בכינוי חבריו ״באבו״.

היה ילד שמח ומיוחד אשר כיבד כל אדם באשר הוא אדם. הענווה והכבוד לאחר, אלו הערכים שליוו אותו כל חייו עד יומו האחרון.

אדם ממגנט, כזה שמחבר חזק את כולם, את החברים, את המשפחה, אין אחד שלא היה רוצה להיות בקרבתו.

האמונה בבורא עולם הייתה חלק ממנו עוד מהיותו קטן והתחנך בדרכי התורה. נועם אהב את התורה וידע ליישם את כל המצוות כהלכתם החל משמירת השבת, הנחת תפילין ותפילה שהתאפיינה בכוונה טהורה ומהלב. נועם אהב ללכת עם אביו לבית הכנסת בכל שבת וחג וכיבוד ההורים הייתה תכונה שאפיינה אותו יותר מכל.

כילד, נועם היה כדורגלן מצטיין ושיחק בקבוצת הנוער של דימונה.

נועם אהב כדורגל יותר מכל דבר ובראש האהבה – בית״ר ירושלים.

במהלך שירותו הצבאי, נועם היה זה שכותב את שירי הפלוגה ותמיד הוסיף את המנגינה של בית״ר ירושלים לשירים.

נועם מאוד רצה להיות לוחם וויתר על החלום שלו – הכדורגל.

נועם היה צלף בחטיבת הנח"ל בגדוד 931.

נועם התחיל את שירותו הצבאי כנגביסט ובמהלך השירות עבר הכשרה של קורס צלפים, אותו סיים בהצטיינות יתרה ובלט בכישוריו.

חבריו של נועם מספרים שבמחלקת הצלפים הוא היה בין הבולטים שיש ואם לא הבולט ביותר.

בפלוגה, היה מנהיג הפלוגה ונקרא ״סבא פלחוד״, תמיד הוביל את כולם בשירי מורל, היה לו חשוב שכולם יהיו מאוחדים, גאים ומרוצים.

נועם היה לוחם מצטיין, מוכשר ואחראי, כזה שעשוי מהחומר שאיתו יוצאים לקרב.

הוא היה גיבור, אחד שלומדים עליו, שומעים עליו סיפורים מיוחדים ומנציחים את סיפור חייו בספר.

זה סיפור על ילד אחד, לוחם אמיץ, שיחיה בליבנו תמיד.

כתבנו את הסיפור שלך נועם, סיפור של מי שהיה טוב מדי עבור העולם הזה.

והדרך שלו- כולה, סלולה בדרכי נועם ונתיבי שלום.