נדב עמיקם ז"ל

בשמונה השנים האחרונות עמיקם היה חלק מצוות בית ספר ״יחיאל״ בטל שחר. הוא הגיע לשם אחרי טיול בעולם, לימודים באוניברסיטה, לימודים לתעודת הוראה ותקופה קצרה שחי בהרדוף. כמי שחזר לאזור, ההשתלבות בבית הספר שרק החל את פעילותו התאימה לו: הוא השתלב כאב בית, מי שאחראי על תחום הבניה והפיתוח, וכמורה לעץ.

מה שמדגיש את המסירות יוצאת הדופן של עמיקם ומספר על מקרה של גניבה בקיץ האחרון, שבו רוקנו כלי עבודה מהסדנה ולקחו קערות של תלמידים שהיו כמעט לקראת סיום. עמיקם הזמין את התלמידים לסדנה על חשבון הזמן שלו בחופש ודאג שלכל הילדים יהיו מחדש כל החומרים שלהם, והם יצרו שוב את הקערות.

״טבע זה משהו שמגיל צעיר הוא אהב. הוא חיפש פרפרים, הלך עם מגדיר צמחים, את הילדים שלו ושל הגנים הוא לקח ליער ללקט פטריות. זה היה מחזה שכיח לראות אותו מסתובב בשבילים עם סל ומספרים, או עובד וזורע בגינות פה. הייתה לו נשמה עדינה, תמיד ראה את הטוב, את החיובי. נדב היה איש של אהבה״.

יום שישי ערב לפני המלחמה בילה את חג הסוכות עם בני משפחתו בקיבוץ דורות והחליט לחזור לקיבוץ כפר עזה לשמור על הכלבה. נדב היה בכיתות הכוננות של כפר עזה, בשבת בבורק הוא הצטרף לצוות ונלחם בגבורה במחבלים. נדב נהרג כשהגן על הקיבוץ שלו ותושביו.

האיש עם הלב הכי עצום שיש, הכי נדיב שיש, תמיד ללא שאלה בכלל מתייצב בשביל האחר, זה לא פלא שהיית הראשון לצאת ולהגן על הבית שלך, שלכם.