מתניה אלסטר

היה אהוב ואוהב. מתניה בלט תמיד בסביבה בה שהה - היה ממש כמגנט חברתי. לא ויתר על שום אדם, הוא פשוט היה חבר של כולם. היה מלא בעוצמות פנימיות וחיצוניות כאחד. התברך בשמחת חיים, בנתינה ובאהבה, תמיד בכל הזדמנות פירגן והחמיא. היה איש של אנשים, ללא ענייני כבוד וללא מחסומים. היה אפשר לשבת איתו לפעמים ברוח שטות ובחיקויים, ולפעמים בעמקות ובבגרות ובירידה לדיונים עמוקים בעיניי רוח ואמונה. היה איש של מהות, איש של עבודת האדמה ועבודת ה' ותמיד מלא בעשיה וביצירה. מתניה היה איש עמל, אוהב אדמה ועסוק מאוד באהבתה. אהבתו לארצנו באה לידי ביטוי בטיולים לאורכה ולרוחבה של ארצנו האהובה, כיבוש הארץ עבורו היה דרך השבילים והדרכים, זה היה ממש בנפשו. מתניה לא נח וניצל כל רגע. הוא ראה ערך עליון באהבת העם והארץ והכל מתוך שמירה על המוסר האמונה והערכים. וכך נהג גם עם הסובבים אותו. למתניה היתה ראיית הטוב בכל דבר ודבר. בכל צעד שעשה ראה טוב. ולכן תמיד הדגיש החמיא ופירגן לכל מי שבסביבתו. השמחה פשוט פרצה ממנו תמיד על כל צעד ושעל והורגשה בכל דרכיו במילים, בשירה ובניגון על הגיטרה. מתניה תמיד היה זמין לשמוע ולהקשיב למי שעומד מולו, לתת מילה טובה או לסייע לחברים, כמו גם לאנשים שנקרו סתם בדרכו. הוא ידע למצות עד תום כל מאורע או מפגש. חסרונו מורגש בכל הרבדים בחיינו.