משה ידידיה לייטר

רב סרן משה ידידיה לייטר הי"ד היה הילד הבכור להוריו יחיאל וחנה ולאח הבכור לשבעת אחיו: נריה, שרה, דוד, צופיה, שמואל, נועם, עמיקם, שיבלח"א.

משה היה הילד הראשון להיוולד בחברון העתיקה בעת החדשה. הוא נולד ב-י' חשון, תשמ"ה, ערב יום פטירת שרה אימנו, ונהרג בכ"ו מר-חשון, תשפ"ד, ערב שבת קודש פרשת חיי שרה, בה רכש אברהם אבינו את מערת המכפלה אשר בחברון, לקבורת אבות ואמהות האומה. כילד קטן הגדל בחברון, משה היה סקרן באופן יוצא דופן, מבלה שעות עם החיילים ששמרו על שכונת "תל-רומיידה", מתרוצץ בין עצי הזית העתיקים, וסופג את ההיסטוריה של עם ישראל דרך הראש והרגליים. מגיל צעיר נהג לקחת אחריות על עצמו ועל סביבתו.

משה התחיל את לימודיו בתלמוד תורה בקרית ארבע, וכשהמשפחה עברה מחברון ליישוב עלי, הוא למד בבית ספר יסודי "אוהל שילה". הוא היה בולע ספרים, בממוצע אחד ליום, ובקיאותו באישי ובסיפורי המחתרות והקמת המדינה, הייתה רחבה מאוד, אבל הלימוד המסגרתי הכיתתי פחות התאים לאנרגיות שלו. כך היה גם בתיכון. הוא התחיל בישיבת "מקור חיים", אהב מאוד ללמוד, אבל אהב את המסגרת פחות, ולכיתה י"א עבר לישיבת חיספין. אחרי שנה הוא התעקש להתקבל למכינה בעלי למרות שלא סיים תיכון. ב"בני דוד" למד כמעט שנתיים, עד שהתגייס לשלדג.

כחייל ביחידה, משה השתתף בהרבה מבצעים, חלקם חסויים, וכקצין ביחידה, הוביל מבצעים רבים. הוא שירת בתפקידים בכירים ומגוונים ביחידה, כולל מפקד פלגת אימונים, ומפקד מבצעים מיוחדים. לאחר שפיקד על הבטחת משלחת פיקוד העורף לפיליפינים, בעקבות רעידת האדמה שם, החליט משה שלאחר חמש עשרה שנה ביחידה, הוא לא ימשיך לתפקיד הבא – פיקוד על היחידה, אלה ילך ללמוד רפואה. הוא התקבל למחזור ראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל, ולאחר שנות לימודיו היה אמור להתחיל בעבודה מעשית ב-8 אוקטובר 2023. תוך כדי לימודי רפואה, משה שירת במילואים כמ"פ בחטיבת הקומנדו 551, ניהל את עמותת שלדג, עבד כמטעם מענה רפואי למטיילים בחברת "מדסיס", וניהל פרויקט קוד-קוד שמשלב בחורים מהמגזר החרדי ביחידת 8200. הוא גם סיים קורס מג"דים במילואים, ועמד להיות הרופא הראשון בצה"ל שמשמש בתפקיד מג"ד ביחידה לוחמת.

משה היה שילוב נדיר של ספרא וסייפא, דמות מהעבר ומהעתיד גם יחד, איש מעשה עם מחשבה עמוקה, תקיף ומקצוען, אך רך ונעים, שניתב את יצר ההרפתקה הטבעית שלו, ליצירתיות ולחדשנות. הוא ניצל כל רגע בחיים ואהב לספר את מה שהרב שטיינזלץ ז"ל שמע מהרבי מחב"ד: "כשיש עומס בחיים, צריך להוסיף משהו."

חייליו וחבריו מספרים שהיה רגיל לומר: "אני אוהב את המדינה ואני אוהב את צהל". "אני משתדל לבוא עם לב נקי ולא שופט לכל מפגש". "מנסה למצוא את הטוב אצל כל אחד". "צריכים רוח לחימה עם הרבה אהבה". "גם ניגודים גדולים יכולים לחיות בהרמוניה". כך הוא חי בפועל, בהרמוניה הגדולה.