מידן ישראל

בן לזוהר וקורין, אח ליותם. נולד ברחובות, גדל במזכרת בתיה.

נשוי למורן, אבא לליאב כמעט בן 10, אלין בת 7 והילי בת השנתיים.

מגיל ילדות מידן היה מאוד מאוד חברותי ומאוד בולט, ילדים הלכו אחריו, אהבו אותו. היה מנהיג מילדותו. תמיד אירח והתארח אצל חברים בבית. בכל תקופה החבר׳ה שלו ציינו את רמת המחויבות שלו לעזרה, שהיה עמוד תווך שניתן לסמוך עליו, עד כמה שהיה חבר טוב וקשוב להם. מידן היה נער מאוד חרוץ כבר מגיל ילדות, היה עובד במקביל ללימודים, תמיד רצה להשיג דברים. כבר בגילאי יסודי היה באופן עצמאי יזם מכירה של ציוד.
מאוד אהב את הצבא, עבד מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה.

מידן התחתן עם מורן ב2013 לאחר שהכירו בצבא בשירות הקבע 3 שנים קודם.

היה משפחתי ואהב את המשפחה מאוד.

אהב כדורגל, כשהיה נער שיחק ובצבא נהיה אוהד גדול של ריאל מדריד. היה נוסע לחו״ל למשחקים שלהם, הדביק את בנו ליאב לאהדת הקבוצה ואף רצה לקחת את ליאב איתו למשחק שלהם השנה אך זה לא יצא לפועל בעקבות מותו.

היה נשוי עם 3 ילדים והיה מגיע הביתה בערך פעם אחת בשבוע. היה שלו, רגוע, הצליח להשרות רגיעה ואנשים אהבו את זה, החיילים והקצינים תמיד היו בתחרות מי יוכל לשבת איתו.

בהלוויתו הגיעו המון אנשים מכל אורך הקריירה שלו וממגזרים וממקומות שונים ברחבי הארץ, אפילו חיילים ששירתו תחתיו לפני 15 שנים הגיעו. עד היום חלק גדול מהם שומר על קשר עם המשפחה של מידן, כל אחד מספר על קשר אישי וקרוב בצורה עמוקה ביותר.

אחיו יותם כתב עליו שיר, שהופיע בכל מיני מקומות.

מידן ידע לתת לכל אדם את התחושה שהוא הכי חשוב בשבילו, שהיה חבר קרוב, ידע לתת תשומת לב מלאה לכולם, דבר שדורש המון זמן והצליח למרות שהיה מאוד עסוק בצבא, כנראה שזו הייתה תכונה מובנית אצלו באישיות. אחד מפקודיו של מידן מתפקיד לפני עשר שנים עדיין בקשר עם אביו של מידן כל שבוע ואומר ״מידן היה כמו אבא בשבילי״.
מידן היה עם מפתח מאסטר ללבבות של האנשים אותם פגש, היה מפקד אהוב מאוד בצבא. עשה דרך מטאורית בצבא, שאיפתו למצוינות אפיינה אותו. אנשים הלכו אחריו בעיניים עצומות. מה שלא דרש מעצמו לא היה דורש מאחרים.

במהלך הקריירה שלו בין דרגה לדרגה תמיד קיבל קיצור דרגות בגלל הצטיינותו.

הגיע לפיקוד דרום לאחר תפקידו כמפקד מרכז התנועות הלאומי. מפקדו שהכיר אותו במסגרת תפקידו ראה את המצויינות שלו וביקש שימשיך איתו משם לפיקוד הדרום בתפקיד מפקד ההספקה.
באחד מתפקידיו הגיעה אליו קצינה לקויית ראייה, התראיינה לתפקיד מ״מ ובסוף הראיון אמר לה שהתקבלה, היא שאלה אם זה לא בעייתי שתפקד על אנשים עם לקות ראייה, והוא ענה שזו לא שאלה שאמור לשאול, ולכן השיקול העיקרי זה מידת התאמתה לתפקיד ושאל אותה אם היא חושבת שהיא מתאימה והוא אמר שמסכים ובחר בה.
לאורך התפקידים תמיד היה משפץ באופן יסודי כדי לשפר את המקום שהיה מגיע אליו ולהשאיר בו חותם. מספר פעמים עשה זאת רק לקראת סיום התפקיד באותו מקום.

ילד מיוחד, יהי זכרו ברוך.