כפיר יצחק פרנקו

מספרת אימו:

כפיר נולד בחוות הנוער הציוני, אח אמצעי, בין 2 אחיות. אביו היה מדריך שם וגרנו שם.
גרים בירושלים. הוא גדל בקטמונים, רחוב בן זכאי. הלך לגן שטיינזלץ, עברנו חזרה בתשובה, עבר לבית ספר יסודי במקור חיים שגם היה תחת הרב שטיינזלץ.

אחרי בית ספר יסודי בחר בישיבת נועם. הסיבה היתה כי שם יש תכנית לשביל ישראל. במשך שנה וחצי, מכיתה ח' עושים את כל השביל. זה היה החלק הכי חשוב מתכנית הלימודים בישיבה.

זכרונות כפיר

https://photos.app.goo.gl/SKsanFZpmdBw9TZJ8

כשהיה בישיבה פגש חברים חדשים, הצטרף לתנועת נוער עזרא, שם היה גם חניך וגם מדריך. הוא למד להיות אחראי, לקבל החלטות, לקבל את כולם ולגבש קבוצה.

בשלב זה כפיר רצה ללכת למכינה ברמת הגולן בקשת. ברגע זה הוא הבין שהוא פורח מהקן, ועוזב בעצם את הבית. הוא היה חולה. לקח את זה מאד קשה. אני הבנתי ולא הרגשתי את זה, הוא הבין והרגיש את זה ממש בגוף. כפיר למד שם כשנה וחצי, גם בתקופת הקורונה. הוא הקדיש זמן זה להתבוננות, קרא המון ספרים, פגש מורים ורבנים מעולים. עשה עבודה סיזיפית על שינוי עצמו, ועבודה על המידות. שם הוא פגש את עצמו לעומק.

שירותו הצבאי:
התקבל לשריון וקיבל את המשימה באהבה. לקח לו זמן להתאהב בחייל ובכלים הגדולים של החייל. מהר מאד הפך לקצין. היתה לו עבודה קשה להתקבל ולהתקדם עם התפקיד. הוא התפתח מאד בתפקיד ובאישיות שלו. האחריות על אחרים העניקה לו המון.

כשהתחילה המלחמה קיבל פרויקטים אינסופיים.

הוא רצה להתחתן. היתה לו חברה והוא התכוון להתחתן לפני פסח, להקים בית, ילדים, להקים ישוב חדש בנגב. זה היה החלום. הוא רצה לנטוע כרם. כמובן חשב על לימודים, לא מצא עדיין את הכיוון. היה אדם חכם ופתוח, האפשרויות היו רבות. לא הספיק.

ראיון של ארוסתו ברדיו

היתה לו הקשבה שקטה, ומאפשר לנו לשוחח איתו. לא תמיד משיא עצות, אבל מקשיב.

התנדבויות:

התנדב להיות מדריך בעזרא, הקים קן חדש של עזרא בעיר אחרת (ראשון לציון), עזר לבנות חוות לזוגות. התנדב בשומר החדש לעזור לחקלאים.

מיזם: טיולים בשביל ישראל לקהילות שלא נוהגות לטייל בו.

כתבות:
https://www.kikar.co.il/%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D/s4faai

הנצחות

https://my.israelgives.org/he/fundme/kfir

דף אינטרנט ייעודי לזכרו של כפיר הי"ד

https://www.mako.co.il/mako-vod-channel2-news/ulpan-shishi-2024/shorts/Video-673f4cfe73bdc81026.htm

הייתי אם צעירה, בירושלים. לבן הבכור יש חבר ראשון והחבר אמור להגיע אלינו הביתה.

אז התעניינתי. מיהו הילד הזה? בטח עוד חנון.

וזה לא היה חנון. זה היה משהו שונה ממה שציפיתי. הפתיע אותי. חשבתי, מה יש בילד הזה שאני שומעת עליו כל הזמן שפתאום כבש את עולמו של בני?

קודם כל שמתי לב להרבה תנועתיות אצל הילד הזה. ולכך שהוא לא דבר הרבה.

ואז תפסו אותי החיוך שלו והעיניים שלו.

יש דברים שלא משתנים עם השנים. עם הצער, מעורבב קצת נחת שהילד הזה נשאר מה שהוא היה מהתחלה והילד הזה מהתחלה היה כן ואמיתי, ללא קונפליקט בין פנים וחוץ. כל כולו היה בתוך כל דבר שהוא היה עושה.

כשאליעזר היה עם כפיר, אז אני ידעתי שאליעזר יהיה בסדר, שאני יכולה לסמוך במאה אחוז שיהיה בסדר, שאיך לא יהיה בסדר? שהרי אפשר לסמוך על כפיר. כפיר יהיה כל מה שאנחנו רוצים מחבר. הוא יהיה טוב, הוא יהיה אמין, הוא יהיה כן, הוא יהיה נאמן

ובדיוק כפי שאליעזר התאהב עם כפיר, אנחנו התאהבנו עם ההורים שלו, שהוא לא צמח יש מאין. לילד הזה יש את השותפים: את האם, את האב ואת הקב"ה, ושלושתם היו נוכחים כל פעם שראינו את כפיר.

בעיני ממש מתאים, גם עם כל הצער, שהדבר האחרון שכפיר עשה זה היה—עם אומץ רב כדי להגן על חברים שלו—להציץ החוצה. אני מדמיינת את זה כמו נח, כשהוא פותח את הצהר לתיבה. הוא אולי קצת מפחד, אבל הוא מציץ החוצה הוא מסתכל לראות מה יש שם. כך הסתכל כפיר במבט ישיר עם אותן עיניים עמוקות כדי לראות מה קורה מסביב.

כפיר לא זכה למצוא מנוח. במקומו מצא את המנוחה, שתהיה מנוחתו עדן.

בכך אני חושבת שהוא נתן לנו משימה. שהקשת שלו—החיוך שלו, המסר שלו, האחים שלו, הנה זה אות ברית שלנו.

ואנחנו חייבים, חייבים! לבנות את העולם מחדש לאחר המבול ולהמשיך את המסורת של המשפחה ואת המסורת של כפיר, שמילדותו ועד סופו בחיים כאן היה נאמן לערכים אלו. יהי זכרו ברוך.

במגירה במטבח

יש שקית, של קפה שחור

היא יושבת שם וממתינה

שתדפוק בדלת בעדינות שלך

תפתח אותה עם החיוך הפשוט והכובש שלך

תיקח כיסא

ותשאל כל אחד ואחת מבני ביתנו

לשלומו.

לא תעשה זאת כדרך אגב

תתבונן בזמן שאתה מאזין לתשובה

לתוך עיני המשיב

לתוך נדבכי נפשו

במגירה במטבח

יש קפה שחור

כשאנחנו מכינים רשימת קניות

ליאור שואל לעיתים אם יש קפה של כפיר

זה שלושים יום

שכשאני יוצאת לחצר שלנו

ואתה המחשבה הראשונה שעולה בראשי

אני מדמיינת אותך יושב על הספסל

מדבר עם אחיה שיחות עומק

על השולחן פירות, פיצוחים , בקבוק בירה

אני מרגישה עדיין את האנרגיה שלך

שכולה

רוך, טוב לב , פשטות וצניעות

ואני מתקשה לשחרר

יתכן שלעולם לא תשבו ככה יותר?

פיסות של זכרונות

שאני מבקשת לאגד אצלי ולאחוז

לבל אשכח

אתה משתף שאתה יוצא לקצינים

כבדרך אגב

בפשטות שלך

אתה נכנס וספרינג מיד רצה אליך

ומתרפקת עליך

והליטוף שלך אליה, איך נסביר אותו במילים?

כמה רכות היתה בו

אתה פותח את המגירה

ומכין לך את הקפה בפשטות כזו

פשוט קפה שחור

נפגשנו בפעם האחרונה בחתונה של שיר ואחיה

כמה רקדת שם

כמה רקדת איתנו

כמה רקדת עם רני, אילה ואילון

מעולם לא ראיתי אותך

מאושר ללא כל מחסום

בזמן הריקודים ניגשת  אלי וסיפרת שרק אתמול הצעת לנעמה נישואין

הוצאת את הנייד ובאושר עצום הראת לי  את התמונה

כמה שהיית מאושר

שאלתי אותך אם אני יכולה לתת לך חיבוק

וכך עמדנו שם

חיבוק אחד מלא באושר

אני מחבקת אותך, ומזכירה לך שכולנו מגיעים לחתונה שלך

ואתה צוחק ואומר שזה הכי ברור בעולם

אני לא ידעתי שזה חיבוק פרידה.

בהר הרצל, ביום שישי האחרון

עמדתי ליד אחיין שלי, שריונר שיצא לכמה שעות ובחר לבוא לשלושים שלך

הכרתם מישיבת נעם ברמה של ״שלום – שלום״

שכשאתה היית טירון הוא היה מפקד של המחלקה השניה הוא ידע שמאוד מאוד מורכב אצלכם

וליבו יצא אליך

כך שמידי פעם הוא ניגש אליך  ושאל

איך אתה מסתדר

האם צריך משהו

ואתה תמיד ענית לו עם חיוך

קשה אבל אני מסתדר! באמת מסתדר.

כפיר

שאלתי את רני, אילה ואילון מה הזכרון הכי חזק שיש להם ממך

ושלושתם ענו את אותה התשובה…

פשוט מתעניין באמת.

כשהתבשרנו שנפלת

ישבנו במטבח

ליד מגירת הקפה

הסתכלנו על תמונות

כל כך הרבה רגעים בשביל ישראל

אתה הולך עם תיק ענק מכוסה בדגל ישראל

תמונות מהטיול של אבי, אחיה ושלך אחרי התיכון ביוון

גיחות למעיין בימי שישי בצהריים, רגעים לפני שבת

ותמונה לילית מתוקה, מימי הקורונה

כשהמדינה כולה היתה בסגר

ויונתן, אחיה ואתה החלטתם לצעוד לאור ירח

טיול לילי של קילומטרים רבים

על ראשכם פנסים מאירים

ככה נזכור אותך

אור גדול

בחור של חיבור עמוק לטבע

בחור של אהבה עצומה לשבילי הארץ

אדם שכולו צניעות ופשטות עמוקה

ולב שמח, שרואה את נפש האדם שעומד מולו

תודה לך כפיר

על הזכות שנתת לנו לקחת חלק קטן במסע חייך.

ולכם

חיים, מוריאל, אליאור, תאיר ונעמה

כפיר היה נשמה גדולה עם אישיות מיוחדת במינה

הוא גדל בבית שלכם, הוא שיקוף של מי שאתם

הימים ימים כואבים

מצריכים מכולנו אמונה מאוד גדולה

להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות

מתפללת אתכם שבתוך החשכה

תמצאו את הכוחות

תמשיכו למצוא את נקודות העשייה

כשיעקב שולח את בניו למצרים

הוא אומר להם ״קחו מזמרת הארץ״

מינים שגם שיש קושי ויש בצורת הם נותנים פירות

חלקם הם ריח

חלקם הם פרי

ימים של קושי

הפרי איננו

אבל רוחו איתנו

ועם הרוח הזו נמשיך ונבנה את הארץ הזו

במגירה אצלנו במטבח יש קפה שחור

הוא תמיד יהיה אצלנו הקפה של כפיר.