ירין גהלי ז"ל

ב 7/10 ירין היה בבית ובשמונה בבוקר כבר הוקפץ לדרום. הוא היה בין הראשונים שהגיעו לבסיס משמר הנגב ומיד לקח פיקוד בשטח.
הוא והצוות שלו עלו על ציוד וחברו לכוחות שכבר נלחמו בשטח.
במשך 3 ימים ירין והצוות שלנו נלחמו בישובים, תחילה בנחל עוז, משם חברו לסייע בהשתלטות על המוצב בכיסופים ומשם לשדרות.

ירין הצניע כל דבר שהוא עשה ותמיד ניסה להרגיע, בשיחות איתו הוא סיפר מעט וזה תמיד סוכם בזה שהם הגיעו למקומות כשכבר טוהרו והם רק עזרו בפינויים… הקטין הכל כדי שלא נדאג לו בחוץ.

כשהייתי שואלת אותו מה איתו? איך הוא מרגיש? אם חסר לו משהו? שאלות רגילות של אמא… הוא היה עונה שהצוות בסדר ואין מה לדאוג.
בשבילו, כל עוד הם היו בסדר הוא היה בסדר… דאג להם כאילו היו ילדיו ולא כקלישאה.

רק בדיעבד התגלו גודל הפעולות שהוא היה שותף להן בשטח.
כולם סיפרו על שיקול הדעת שלו תחת לחץ, קור הרוח, היצירתיות ובעיקר על הדאגה שלו לכולם והביטחון שהוא הקרין על כל מי שנלחם לצידו.

במשך 3 ימים ירין והצוות שלו נלחמו בישובים והיו מהראשונים שנכנסו בכניסה הקרקעית לעזה. הם לקחו חלק במבצעים רבים מתוך אמונה שלמה בצדקת המלחמה ובאהבת הארץ.

מלח הארץ״, ״טובי בנינו/בנותינו״ כבר לא נשמעים כמו אמירות אוטומטיות שנאמרות בדיעבד על מי שאינם, במציאות הקשה שלנו אתה מגלה שזה פשוט מדויק. אתה מקבל אחרת את המשמעות של כל מילה.
כל אחד ואחת מהם באמת היה כזה – כולם היו יפים, מוצלחים, מצטיינים ואהובים, כל אחד מהם היה עולם ומלואו ואבידה קשה מנשוא עבורינו עבור המשפחות והחברים.

אני מייחלת שהסיוט הזה יסתיים במהרה ושאף משפחה נוספת לא תצטרך לחוות את הכאב שאנחנו משפחות הנופלים חווים בכל שניה ביום. מייחלת שכולם, החיילים והחטופים יחזרו הביתה במהרה ובשלום.

סרן ירין גהלי מפקד בסיירת גבעתי נפל בקרבות בחאן יונס ב 18 לדצמבר, חודש לפני יום הולדתו ה 22. הצוות שלו ״צוות גהלי״ עדיין נלחם.