יונתן חצור

בנם של דפנה ואבנר. נולד ביום כ"ו בתמוז תשס"א (17.7.2001) ביישוב קציר שבדרום נחל עירון (ואדי ערה). אח קטן לאייל.

יונתן גדל בקציר, למד בבית ספר יסודי "כרכור" ובתיכון האזורי "גוונים". הוא היה אהוב מאוד, הן על חבריו התלמידים והן על המורים, שתיארו אותו כתלמיד מצליח, קשוב ומעורב. לדבריהם, לא נטה להשתתף בכל דיון כיתתי, אך כשדיבר היה תמיד ברור ותמציתי וקולו עורר הקשבה בכיתה.

עוד כשהיה בגן החל לעסוק בספורט – ג'ודו, ג'יו-ג'יטסו, שחייה וקראטה. בהמשך התנסה גם בגלישת גלים ואהב מאוד לרוץ.

כנער, התאמן בקראטה במועדון SKI, הגיע כמה פעמים לאליפות אירופה ואף לאליפות העולם וזכה במדליות. מאמנו סיפר כי כוחו הפיזי היה אדיר, אך גם כוחו הנפשי היה רב ומעולם לא הראה חולשה – גם לאחר הפסד. מרשימה מכול, לדבריו, הייתה הרגישות של יונתן, שהופנתה פנימה לטובת שלמות בביצוע ותנועה מלאת אסתטיקה ויופי.

היו לו ציפיות גדולות מהעולם ומעצמו, רצון להספיק כמה שיותר ולא לפספס שום חוויה או רגע של יופי. על אף שהשקיע בכל מה שעשה ודרש מעצמו לממש את מיטב יכולותיו בכל תחום, את התשוקה העמוקה והמיוחדת מכולן גילה לתחום האומנות.

הוא היה נער צנוע, מופנם ומאוד פרטי, ואת הדרך לבטא את עצמו מצא בציור. מגיל שנתיים צייר, לעיתים לבד בחדרו, וראה בציור אי של שקט ומקום פרטי שהוא רק שלו. כשישב מול הדף, חווה נביעה של יצירתיות, שקע לתוך ציוריו ויצר התרחשויות שלמות בפרטי פרטים, אך ורק מתוך הדמיון. במשך שעות התאמן ברישום מדויק, שרבט במחברותיו סקיצות של קווים ותנועה, ויצר עבודות מורכבות של פירוק דימויים והרכבתם מחדש. אימו סיפרה שיונתן צייר לא כדי לקבל תגובות או לספר משהו, אלא כי היה צריך את זה עבור עצמו.

על שולחנו תמיד היו צבעי מים, אקריל ושמן, עפרונות ומחברות בכל מיני גדלים. הוא התעניין בסגנונות אמנות רבים ולא התקבע על סגנון מסוים, אך חיבב במיוחד ציורים סוריאליסטיים ונהג לשלב אלמנטים סוריאליסטיים ולא שגרתיים בציוריו. גם עולם החי ריתק אותו, והוא אהב לקחת אלמנטים יפים ומיוחדים מהטבע, ולשלב אותם עם אלמנטים מפחידים יותר. הניגודיות שיצר בשילובים השונים הפכה את עבודותיו למסקרנות ומושכות את העין.

לצד עיסוקו בקראטה ובציור, עסק במשך מספר שנים בקרמיקה ופיסל חלק ממושאי ציוריו.

ב-3.8.2020 התגייס לצה"ל, עבר קורס חובשים, המשיך למסלול לוחמים ב"שלדג", יחידת העילית של חיל האוויר, ובסיומו שירת כלוחם ביחידה. חבריו לצוות העריכו את השקט הפנימי שלו, את היותו אדם של מעשים ולא של מילים, ואת הערכים לפיהם פעל. אחד מחבריו לצוות סיפר עליו: "אדם מיוחד, חבר מופלא, לוחם קשוח ומחוספס… לא היית מדבר הרבה, אבל דיברו עליך המון… גם כשהצטיינת, מצאת סיבה לומר שיכולת יותר טוב. אתה הלוחם שכל אחד רוצה לצידו".

במהלך השירות המשיך לצייר בכל הזדמנות, בין היתר צייר את חולצות הצוות בכל סיום שלב וכן חולצות לצוותים המקבילים. מצד אחד, היה לוחם חסון, שלא הפסיק לדחוף את עצמו קדימה, ומצד שני בעל נפש עדינה ורגישה של אומן. "היו ליונתן שני כלים – נשק וטוש", סיפר חבר נוסף לצוות. "הוא ידע לתפעל את שניהם היטב. הם השתלבו אצלו בצורה הרמונית, הוא היה אוסף של ניגודים בבן אדם אחד".

הוא חלם לעסוק באמנות אחרי השחרור, ללמוד לקעקע ובהמשך ללמוד עיצוב תעשייתי.

בתחילת אוקטובר 2023 יצא לחופשה של שבועיים בסרי לנקה, במהלכה גלש בחופים, טייל בהרים ונהנה מכל רגע.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, עם פתיחת מתקפת הפתע של חמאס על ישראל, יונתן היה בעיצומו של הטיול בסרי לנקה. מיד כששמע על המתרחש, החליט לחזור. מפקדו ניסע לשכנע אותו להמשיך בטיול, אך ידע שאם יונתן החליט – הוא לא יוכל להניא אותו מהחלטתו. ב-8.10.2023, יום לאחר פרוץ המתקפה, נחת בארץ ושלח למפקדו הודעה: "עוד מעט מגיע ליחידה, תיקח אותי בחשבון. אני נגביסט (לוחם הנלחם במקלע מסוג "נגב"), חובש ופורץ. איפה שיש צורך, תשבץ אותי. רוצה לתרום".

הוא התייצב ביחידה והצטרף לאימונים ולהכנות לקראת הלחימה בשטח רצועת עזה. הוריו הגיעו לביקור קצר והיו עדים לעומס הרב שחש, אך גם לנחישותו הרבה לקחת חלק בלחימה ולהציל את החטופים.

מרגע כניסת הכוחות הקרקעיים לרצועה, נכנס עם כוח לוחמי "שלדג" אשר חבר לכוחות מחטיבת "גבעתי" ולחם עימם במשך שבועיים.

ביום שלישי, 7.11.2023, תועד על ידי חבריו בכיתה ריקה בבית ספר בצפון העיר עזה, כשהוא מצייר על הלוח ראש זאב גדול. כהרגלו, צייר בשביל עצמו, ללא הסברים, ולא סיפר לחבריו שהציור הוא למעשה דיוקנו של אוסקר, כלבו שגדל איתו מאז שהיה גור ומת עשרה ימים קודם לכן.

שעות ספורות לאחר מכן, בעת התמקמות מבצעית בבניין סמוך, יונתן נהרג.

רב-סמל יונתן חצור נפל בקרב ביום כ"ד בחשוון תשפ"ד (7.11.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת ברנר. הותיר אחריו הורים ואח.

אביו, אבנר, ספד לו: "אהבת לרוץ בקיבוץ, היית פרפקציוניסט בהכול, בציור, בפיסול, בקראטה, ובכך היחידה מאוד התאימה לך. עם כל הכישרון, מעולם ללא התנשאות, נכנס לקרב קראטה בביטחון עצמי ובשקט פנימי, ללא יוהרה ובנחישות. תכונות אופי המשתקפות בכל אחד מלוחמי היחידה.

אתם היהלום בחוד, גביש קשה אבל שקוף – מראים מהי ציונות ופטריוטיות – בלי יוהרה, בלי התנשאות, בלי לאומנות. ומאחורי כל הקשיחות – לב רגיש, שנחשף רק למי שקרוב וראוי לאמון".

"יונתן, דרך המכחול ודרך החרב. בכל מקום שהגעת, השארת את חותמך. בשקט וברכות רועמים", ספד אחיו אייל, "הייתי ועדיין גאה להיות אחיך הגדול. מהר מאוד הבנתי שיש לי אח קטן ראוי להערצה. היית מ״כ ואימא שאלה אותך מה התכונה שאתה הכי מעריך באיש צוות, אמרת: מוסר עבודה. מוסר עבודה שחיית באדיקות מאז ילדותך, עם ביקורת עצמית וחתירה לשלמות הגורמים לכל מי שנתקל ביצירותיך להתפעם מהרוך המלא בעוצמה שבוערת מתוכו. רוצה להיות איתך עכשיו ברגע של זריחה בנוף הערבה, לובש מדים, אפוד ונשק, ומסתכל אל האופק בחיוך מאושר".

באתר "האמנות של יונתן חצור" ניתן להתרשם מעבודותיו ואף לרכוש הדפסים איכותיים שלהן: jonathanchazor.com.

יונתן מונצח באתר עמותת יוצאי "שלדג" www.shaldag.org.il, באתר חללי חיל הרפואה וכן באתר memoriz.plus.

יקב קנאטיר בדרום רמת הגולן השיק לזכרו שני יינות, לבן ואדום. היינות הופקו מענבים שנבצרו על ידי יונתן וחברי הצוות שלו, כשהתנדבו ביקב באוגוסט 2023. איורי הסנוניות שצייר מעטרים את תוויות בקבוקי היין.