אפי היה פעיל בגדוד ההגנה המרחבית (הגמ״ר) של אזור בנימין ונודע כאדם מוכר ואהוב בכל סביבתו. אדם שקט שחי בפשטות ונהג לומר: "זה לא משנה הדרגה, זה משנה מה אתה עושה עם זה". במקום לדבר על דברים, פעל כדי שהם יקרו.

סיפר חברו: "אפי היה חבר אמיתי. תמיד בא לעזור כשהיה צורך, גם כאשר זה לא היה נוח. הוא היה מהאנשים שלא מפחדים מעבודה קשה, אנשים שרואים הר שצריך להזיז, ופשוט מזיזים".

חבר נוסף סיפר: "ביקשתי מאפי שיבצע אצלי עבודה בחצר ליישר קצת את שטח הכניסה לבית. אבן אחת בלטה מעט בחצר ולא הצלחתי להוציא אותה בצורה ידנית… מי שמכיר את אפי היטב יודע שאם רוצים לאתגר אותו צריך להגיד לו שהוא כנראה לא יצליח לבצע את המשימה. פניתי אליו בחיוך ואמרתי לו, 'אפי, נראה שלא תצליח להוציא את האבן הזאת. היא יושבת עמוק-עמוק באדמה'… כמובן שלא חלפו מספר שניות ואפי התביית על האבן למשך זמן רב, ועד שלא חילץ אותה בשלמותה מתוך האדמה לא עזב אותה לרגע… כזה היה אפי: "תנו לי משימות קשות, תנו לי משימות מורכבות – שם אני אהיה".

אפי השתוקק ללמוד על דברים חדשים. כ"תולעת ספרים" הירבה לקרוא. בביתו החזיק ספריה שבה היו מאות ספרים בתחומים רבים ומגוונים.

הוא אהב מאוד לפנק אנשים במטעמים שבישל עבורם והתמחה בהמצאת מאכלים חדשים. מנת הדגל שלו הייתה שווארמה מלב בקר. הוא חלם להקים מפעל להכנת בשרים מעושנים ובאמצעותו לפנק כמה שיותר אנשים.

תשומת לב מיוחדת הקדיש לחיילים בודדים, שנגעו לליבו כמי שהיה בעצמו חייל בודד בעברו. הוא היה בין המקימים של קבוצת אנשים שדאגה לפנק את החיילים הבודדים בארוחות בשר מפוארות ביום העצמאות. הבשרים היו מוגשים לחיילים על גבי פלטות עץ מיוחדות.