יוחאי דוכן

בנם של אלכסנדר יהונתן הי"ד ורבקה. נולד ביום י"ח באייר תשנ"ז (25.5.1997) בקריית ארבע. אח ליהודה, אליהו, תהילה ויואב ינון.

יוחאי גדל והתחנך בקריית ארבע, למד בבתי הספר המקומיים .

כשהיה בן חמש התייתם מאביו אלכסנדר, חבר כיתת הכוננות בקריית ארבע, שנהרג בקרב עם מחבלים בציר המתפללים בחברון. יוחאי גדל בצל גבורתו ומסירות נפשו של אביו, וספג את ערכי אהבת הארץ שהנחו אותו.

שנים מאוחר יותר, אמר: "אירוע כזה, כמו שקרה לנו, יכול לשבור או להרים בן אדם. אנחנו במשפחה בחרנו בדרך של להרים ולחזק".

כשהיה בן שמונה-עשרה החל ללמוד בישיבה הגבוהה "איילת השחר" באילת. אחרי שש שנים של לימודים, כשהוא בן עשרים וארבע, החליט להתגייס לשירות צבאי.

ב-21.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". עם סיום המסלול, יצא לפיקוד ולקצונה וחזר לגדוד 13 של החטיבה כמ"מ (מפקד מחלקה).

"לסיים קורס קצינים זה מרגש, אבל יש כאן משהו מעבר, שבהשוואה אליו כל טקס מתגמד – לחזור לחטיבה, להיות מפקד ולקבל את הלוחמים שלי", אמר בטקס סיום הקורס, שנערך בחודש אדר תשפ"ג (פברואר 2023), "אני ועוד רבים וטובים מאמינים בלוחמים ובעם שלנו. אהבת ישראל ותרומה למדינה הן מה שעומד בבסיס של המשפחה שלי ושל אבא שלי, זה מה שהוא השאיר אחריו, ואני בטוח שאם הוא היה ראה אותי היום הוא היה גאה בי".

גם כחייל וכמפקד, שמר על חיבור לערכי היהדות והתורה ושאב מהם הכוונה והשראה. הוא הקפיד להוציא את ציציותיו החוצה, וכששאלו אותו אם הוא לא חושש שילעגו לו ענה: "אני לא לובש ציצית על מנת שאנשים מבחוץ יראו אותה, אני לובש אותה עבורי, שכל הזמן אראה אותה ואזכה לקיים את הכתוב: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'.'"

אהבת הארץ והעם היו טבועות בו. הוא אהב לטייל בארץ והיה בעל כרם בהרי חברון, אותו טיפח בכל הזדמנות והשקיע בו רבות. "יוחאי חי בשביל כל עם ישראל, קשר לעם ישראל אצלו לא היה דבר אמורפי ומנותק אלא חי ופועם בתוכו", אמר אחיו הגדול, יהודה.

הוא היה צדיק, במובן העמוק ביותר של המילה. חבר טוב, אח למופת ובן נהדר, אדם של אמת, עבודה קשה ועמל תורה, ללא ויתורים וללא פשרות. שילוב מקסים של קשיחות ומתיקות. תמיד לימד זכות על כל אדם, נהג בעדינות ונזהר בכבודם של אחרים. כשראה פילוג ושנאת חינם בתוך העם, הוטרד מכך מאוד ודיבר לא מעט על הצורך לאחד את השורות ולהימנע מלשון הרע.

בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, אייר תשפ"ד (אפריל 2023) אמר: "אנחנו זוכרים את הגבורה, הנובעת מהיותנו עם ישראל. אותה רוח גבורה השורה על כלל האומה ומקשרת אותנו אל כלל ישראל, היא המשהו הפנימי העמוק האומר לנו למסור את הנפש".

"יוחאי דוכן נולד לאלכס ורבקה שעלו לארץ מצרפת והתיישבו בקרית ארבע.
בשנת 2002 אלכס נהרג בקרב הגבורה בסמטת הגיבורים.
יוחאי למד שש שנים בישיבה, ובחר להתגייס לשירות מלא ולא למסלול הסדר, ולשירות קרבי בגולני למרות היותו יתום צה״ל. בהמשך יוחאי יצא לקורס קצינים.

בשמחת תורה, 7.10.23 יוחאי היה במוצב נחל עוז.
הוא מהראשונים שהבינו מה קורה ויחד עם המ״מ המקביל שלו, נמרוד אלירז, ויחד עם איתי רון הי״ד הם החליטו ללכת לחמ״ל משני שיקולים:
1. היה להם ברור שלמחבלים יש אינטרס להגיע לחמ״ל ולקחת משם חומרים.
2. ⁠להגן על התצפיתניות שנמצאות שם.

בדרך לחמ״ל הם נתקלים בחוליית מחבלים, מחסלים אותם ולוקחים מהם מפות. הם רואים שהחמ״ל מסומן ומבינים שהם קיבלו החלטה נכונה.
הם גם לוקחים מהמחבלים סכינים.

הם מגיעים לחמ״ל, שם התצפיתניות מסתתרות במשרד של המ״מית שיר אילת הי״ד, מעודדים אותן ודואגים להרים את רוחן.

במשך שעות הם נלחמים יחד עם הגשש איברהים חרובה הי״ד שחובר אליהם, מול עשרות מחבלים, כשלמחבלים מגיעה כל הזמן עוד ועוד תגבורת ועוד ציוד ונשק אל מול ארבעת הלוחמים שמצליחים בקרב מעטים מול רבים להדוף את המחבלים. המחבלים הציתו את החמ"ל, ויחד עם חבריו ניסו לחלץ את כל מי שהיה דרך החלון, והמשיך להילחם במחבלים בידיים חשופות עד שנפל בקרב"