יובל יפה ז"ל

בן הזקונים של אוסי ויורם. נולד ביום י"ז בטבת תשס"ב (31.12.2001) במושב צופית שבדרום השרון. אח קטן לשחר ולעמרי.

מגיל צעיר מאוד אהב מוזיקה, טיולים וכדורגל, והיה אוהד שרוף של קבוצת "הפועל כפר סבא" ושל קבוצת הכדורגל הבריטית "ליברפול". בעצמו היה כדורגלן מצטיין ושיחק כמגן שמאלי בקבוצת הכדורגל "הפועל עליה כפר סבא", עד שקרע את הרצועה בברך בגיל שבע-עשרה.

בעקבות הפציעה, עודכן הפרופיל הרפואי שלו בצה"ל לפרופיל נמוך יותר. יובל, שתמיד חלם לשרת ביחידה מובחרת, נלחם על מנת להעלות אותו חזרה והחל תהליך של שיקום ואימונים. כשהבין שלא יצליח להעלות את הפרופיל כפי שרצה, החל לחפש מסלול צבאי אחר שבו יוכל למלא את השירות המשמעותי ביותר ולהשפיע על כמה שיותר אנשים.

כחלק מתהליך החיפוש, החליט עם סיום התיכון לדחות את הגיוס בשנה ולהצטרף למכינה הקדם-צבאית "תבור" בנוף הגליל. שנה זו הייתה משמעותית מאוד עבורו. הוא טייל ברחבי הארץ, למד המון על ציונות ועל עם ישראל, רכש חברים וחברות והתכונן לצבא פיזית ומנטלית. במהלך שנה זו, קיבל החלטה לגבי המסלול הצבאי הנכון עבורו, והבין שמקומו בחיל השריון.

הוא סיים את שנת המכינה כשלפניו מספר חודשים פנויים עד תאריך הגיוס. במקום לנצל אותם כדי לטוס לטיול, לנוח או לבלות, החליט להישאר בהתנדבות כמדריך בוגר לחניכי המכינה החדשים. כך כתב לחניכיו: "תגידו כן… בכל פעם שיש לכם את הספק בין האפשרות הקלה והמשעממת לבין האופציה להגיד כן, עצה שלי – תלכו על זה. החוויות הכי יפות, מצחיקות ומשמעותיות שלי מהמכינה הן ממצבים שבכלל לא הייתי אמור להיות בהם… ברגע שמישהו אחד מרגיש משהו, יש עוד אנשים שמרגישים ככה, אתם ביחד בעסק הזה. תדברו אחד עם השני. תשתפו ותפתחו את הלב בלי חשש (סמכו עלי זה מדבק), תהיו חברים טובים, אל תרכלו אחד על השני (!) בסוף, מה שנשאר מהשנה הזאת זה החברים, האנשים. תעשו מחוות אחד לשני, תפתיעו ותשקיעו בגדול. תורידו מהאגו ותהיו בוגרים. תנו מילה טובה וקחו סליחה".

ב-5.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. מאור, מ"מ בטירונות שלו סיפר: "כבר מהרגע הראשון הבנו כל המפקדים שיש לנו פה מישהו שהוא חריג בנוף… מוטיבציה בשמיים, עוזר לכולם, דוחף את המחלקה, בוגר, אחראי והכי חשוב בן אדם זהב… טירון שרק התגייס שבוע שעבר, הרגשנו בנוח לתת לו משימות והיינו בטוחים שהמשימה תתבצע על הצד הטוב ביותר. קיבלתי מחלקה ממושמעת, חזקה ומובילה, כמובן כל חייל וחייל עזר לזה אבל 'יפה', כמו שכולם קראו לו, הוא היה השפיץ של הפירמידה".

בתום הטירונות והאימון המתקדם שובץ לחטיבה 7 ולאחר סיום המסלול יצא לקורס מט"קים, מפקדי טנקים. משם המשיך ישירות לקורס קצינים, אותו סיים בהצטיינות מופת, ולאחריו שובץ כמ"מ (מפקד מחלקה) בקורס מט"קים, אחד התפקידים הנחשקים בחיל.

כקצין ומפקד מצטיין, האמין בשירות צבאי משמעותי ואמר בכל הזדמנות: "מי שיכול, צריך". בכך, התייחס הן לביצוע משימה רגעית בסביבה הקרובה של המשפחה, החברים והקהילה, והן למובן הרחב של התגייסות לצבא, תרומה למדינה והגנה עליה.

הסטטוס שלו בוואטסאפ היה משפט נוסף שאפיין אותו: "השמיים הם הגבול והדרך דרך ארץ". הוא שאף הכי גבוה שאפשר, חלם בגדול, אבל האמין שהכול צריך להיעשות תוך ראיית האחר והקפדה על דרך ארץ.

כך כתב לחניכיו בתחילת קורס מפקדי טנקים: "המטרה של הקורס ושלי היא להפוך אותך למט"ק הכי טוב שתוכל להיות. להיות מוכן הן ערכית והן מקצועית לתפקיד המט"ק. מט"ק שמבין את הזכות והאחריות הגדולה בלהצטרף לשרשרת הפיקוד בצה"ל, להגן על מדינת ישראל ותושביה ולהיכנס תחת האלונקה של שרשרת הדורות. להבין את השליחות ואת ה'למה' שבשבילו תהיה מוכן לכל תרחיש, בכל דרך ומקום שתבחר. דרך ארץ – מעבר לשליחות והבנת ה'למה', מפקד טוב הוא קודם כול בן אדם טוב. נהגו בכבוד זה עם זה, דברו בכנות ואמינות, דעו לעמוד מאחורי ההחלטות שלכם. לא אסבול שום חריגה מדרך זו. אנשים מפלדה – אסרטיבי, יוזם, עצמאי ועם סכין בין השיניים. מט"ק טוב לא מתפרק תחת לחץ, הוא נהנה ממנו ובשביל רגעים כאלה הוא נולד. זכרו תמיד, בחרתם בדרך הנכונה והראויה. שיהיה לכולנו בהצלחה".

הוא אהב את הארץ ואת המדינה בעוצמה רבה, יותר מכל דבר אחר. לא היה מעיין שלא רחץ בו, לא היה שביל שלא הלך בו, לא היה שיר שלא שר עם גיטרה ופק"ל קפה. לכל מקום הגיע מצויד בחיוך ענק, מפזר סביבו קסם ואור. הייתה לו יכולת מופלאה להכיל, לחבר ולגעת בכל אדם שפגש, ולגרום לכל מי שמשוחח איתו להרגיש שהוא הכי חשוב לו בעולם באותו רגע.