יואב אגמון

בנם של לילך וצפריר. נולד ביום י' בסיוון תשס"ה (17.6.2005) על רכס הכרמל. ילד שני במשפחה. אח לעידו, עמית ויעל.

יואב גדל בחיפה, ובהיותו בן שמונה עבר עם משפחתו לגבעת עדה. בן אוהב להוריו ואח מסור לשלושת אחיו. שמר על קשר קרוב עם הסבים והסבתות וביקר אותם לעיתים מזומנות. היה ילד מתוק ושובב, שחיוך תמידי נסוך על פניו. אהב במיוחד את חג פורים, שבו יכול היה להתחפש לגיבור-על ולחלק לכולם ממתקים.

גדל לנער עדין נפש וטוב לב, שניחן בשמחת חיים סוחפת ובחוש הומור נפלא. השכיל לראות את הטוב בכל אדם ובכל מצב, פילס את דרכו אל לבבותיהם של רבים והותיר את חותמו בכל מקום שאליו הגיע. אסף חברים טובים מכל קצוות הארץ, שנהנו מאופיו הכובש, מהחמימות שהקרין ומרגישותו יוצאת הדופן לזולת. הקדיש את עצמו לאחרים בצניעות ומתוך נתינה ללא גבולות. ידע לתמוך באנשים, לעודד אותם ולהיחלץ לעזרתם בעת צרה. אחד ממוריו בתיכון כתב עליו: "נער חכם ומקסים, חבר נאמן ותמיד חייכן". קרוביו הגדירו אותו "מנהיג שקט", כזה שנוהג בסובלנות, בנדיבות ובחוסר שיפוטיות.

התחנך על ערכי אהבת הארץ ולמד מאביו שאת הארץ מכירים "דרך הרגליים". הטיולים המשפחתיים הרבים, ההיכרות עם נופים מרהיבים ואתרים היסטוריים, הטבילה במעיינות וההאזנה לשירים ישראליים היו חלק בלתי נפרד מחייו.

יואב אהב מאוד לשחות, ומגיל צעיר התאמן בשחייה כמה פעמים בשבוע והשתתף בתחרויות. בנעוריו המשיך לשחות כתחביב עד גיוסו לצה"ל. אהב כלבים וטיפל במסירות ובחמלה בכלבתו תותי.

לאורך השנים היו ליואב שאיפות ברורות, בין השאר בנוגע ללימודיו בבית הספר ובנוגע לשירות קרבי בצבא. הוא הציב לעצמו יעדים ממוקדים ועמד בהם.

בשנת הלימודים תשפ"ג סיים את חוק לימודיו עם בגרות מלאה, והתכונן למועד גיוסו לצה"ל.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הננמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה בדרום, שעד מהרה התפשטה גם לצפון, ללבנון.

ביום 16.4.2024, כחצי שנה מפרוץ המלחמה, התגייס יואב לצה"ל ושירת בחטיבת "גולני". כבר בתחילת הטירונות הוא נבחר לצאת לקורס חובשים, אותו סיים בהצטיינות.

יואב שובץ לתפקיד חובש קרבי בגדוד 51 של גולני. שירת בבסיס האימונים החטיבתי (בא"ח), הממוקם במרחק קילומטרים ספורים מביתו בגבעת עדה. בלט במקצועיות שלו ובמסירותו לתפקיד וזכה בהערכת מפקדיו.

היה גאה מאוד בשירותו הצבאי בגולני, והרגיש שמצא את מקומו. מפקד גדוד בא"ח גולני אמר עליו: "יואב היה מלח הארץ. הוא וחבריו היו כפסע מלהפוך ללוחמים. בחצי השנה מאז גיוסו הכרנו את יואב האופטימי, החייכן, שהיה אהוב על חבריו".

ב-1 באוקטובר 2024, עם הגדלת טווח השיגורים מלבנון, החל התמרון הקרקעי של צה"ל בדרום לבנון.

ב-13 באוקטובר 2024, יום ראשון, שיגר חיזבאללה מלבנון שלושה כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) מעט לפני השעה שבע בערב. אחד מהם התפוצץ בבסיס האימונים החטיבתי של גולני. יואב נפגע באירוע ונהרג במקום.

באירוע נהרגו מלבד יואב עוד שלושה חיילים מחטיבת גולני – סמל אמיתי אלון, סמל עומרי תמרי וסמל יוסף הייב – ועשרות חיילים נפצעו.

רב-טוראי יואב אגמון נפל בקרב ביום י"ב בתשרי תשפ"ה (13.10.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגבעת עדה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה לו אימו: "נתתי לך את ברכת הדרך. אני מודה לך שבחרת בנו להיות ההורים שלך. הערצת אותנו, וזה גרם לנו להיות ההורים שאנחנו צריכים להיות. אני זוכרת שאמרת לי, 'מאמא', ככה קראת לי, 'לא אעזוב אותך אף פעם'. היית שואל אותי, 'כמה את אוהבת אותי?' היה חשוב לך לדעת. היה לך קסם שבזכותו התאהבו בך. תמיד ידעתי שהכול יהיה בסדר אצלך. יצאת לקורס חובשים והיית חוזר הביתה בסופי שבוע, לומד כל שישי-שבת ורק בערב נפגש עם החברים. יואבי, אני לא יודעת מה יהיה, מי יישב במקום שלך בשולחן בארוחת שישי. אני שמחה שהספקתי לקחת אותך לבסיס, שהכנתי לך אוכל, שדיברנו קצת. הסתכלתי עליך, איזה גבוה… חיזקתי אותך וחיבקתי אותך. תודה לך על כל החום שהבאת לנו הביתה. אני אוהבת אותך, יואבי שלי, ואני זקוקה לחיבוק שלך עכשיו".

ספד אביו: "ידעתי שאתה רוצה שנהיה גאים בך. בחרת גולני ואמרת, 'אם חי"ר, אז הכי טוב'. שמחנו על הבחירה שלך. מאז שהתגייסת הפכת לגבר. התחזקת מנטלית וגם פיזית בחצי השנה הזו. ידענו שזה מה שיקרה. יואב, אקח אותך איתי לכל החיים, אותך ואת מי שהיית".

ספד לו אחיו, עידו: "יואבי, אתה גיבור. היה לך חשוב ללכת בדרך שלך, ושכולם יראו שהצלחת. כולם אמרו שהיית אלוף. יואב, לנצח אחי, אזכור אותך תמיד".