ולנטין (אלי) גנסיה ז"ל

בנם הצעיר של ג'נבייב ומישל. נולד ביום כ"ט בתשרי תשס"א (28.10.2000) בעיר מונפלייה בצרפת. אח לקלואי.

ולנטין (אלי) גדל והתחנך במונפלייה. היה תינוק פעלתן שלא ישן הרבה. גדל להיות ילד שובב, חסר סבלנות, שנמצא כל הזמן בתנועה. את התזזיתיות שלו ניתב לתחומים חיוביים, כמו לימודים ותחביבים, וגם לעזרה לזולת: מילדות סייע לסובבים אותו ופעל למענם. היה ילד אהוב, שהקרין סביבו אור וחמימות, וחיוך תמידי נסוך על פניו.

בנערותו בלט בחוכמתו ובכישרונותיו, והרשים את הכול בידע הכללי שלו, בזיקה שלו לתרבות ובנימוסיו הטובים. הקפיד על מראה חיצוני מסודר ועל סגנון לבוש משלו, ואהב לבחור לעצמו בגדים יפים.

השאפתנות שלו, והרצון להתבלט ולהצטיין, הובילו אותו להשקיע ולהצליח בכל עיסוקיו. ניחן ברצון ללמוד, להתקדם ולשלוט בתכנים מגוונים.

אהב לעסוק בפעילות ספורטיבית ושמר על כושר גופני. למד בין השאר שחייה, ירייה בחץ וקשת ואת אומנות הלחימה טקוואנדו. הצטיין גם בריצה.

עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון נרשם ללימודי משפטים. בשנה הראשונה ללימודיו זכה במקום השני בתחרות טיעונים, המתקיימת במתכונת של משפט מבוים, הישג שאף סטודנט מתחיל לא הגיע אליו אי פעם באותה אוניברסיטה. המוטו שהנחה אותו היה "ניתן להגן על כל אדם". האידיאולוגיה הזאת, אמרה אימו, יכלה להפוך אותו לעורך דין מצליח בעתיד.

במונפלייה שבה גר יש קהילה יהודית קטנה, אך הוריו לא היו חברים פעילים בה, וכך גדל וגיבש לעצמו זהות צרפתית, ועם זאת היה חצוי בקרבו. כבר כילד בן שבע הציב בחדרו את דגל ישראל, וככל שהתבגר שאף לעלות לארץ ולחיות בה. "הוא הרגיש שרק בישראל יהיה מאושר", אמרה אימו.

כשהוצע לו במהלך לימודיו באוניברסיטה להשתתף בפרויקט "תגלית", סיור בן עשרה ימים באתרים מרכזיים בישראל, שנועד לצעירים יהודים מכל העולם, ראה בכך מסע של התגלות וצעד מכריע במציאת זהותו.

הרב איתן פיזון, רב קהילת "שורשים" בירושלים, ומי שהיה מורה הדרך של הקבוצה שאליה שובץ בסיור, סיפר: ״הוא היה צעיר מלא חיים, כל כך נחמד ועם חיוך ענק. הוא התפעם מכל אתר ואתר שביקרנו בו בארץ. היו לי איתו הרבה שיחות במהלך המסע. הוא התעניין ושאל המון שאלות. הביקורים בכותל המערבי, ב'יד ושם' ובהר הרצל נחשבים לחוויות הכי חזקות ב'תגלית'. בשבילו הביקור בהר הרצל היה חזק במיוחד".

בהר הרצל גמלה בו ההחלטה לעלות ארצה כדי לבסס את שורשיו היהודיים ולהתגייס לצה"ל כדי להגן על עם ישראל. שם גם קבע כי אינו רוצה להיקרא בשמו הצרפתי ולנטין אלא בשמו היהודי. הוא כתב בעברית לרב פיזון: "קוראים לי אלי ואני הולך לגור בישראל".

אלי חזר לצרפת, השלים את לימודי המשפטים ועלה לארץ בתחילת שנת 2022. כשהגיע ידע מילים אחדות בעברית, ובתוך שלושה חודשים אינטנסיביים, עם תשוקה עזה להשתלב בצבא ובחברה הישראלית, שיפר את שליטתו בשפה העברית לאין ערוך. "כולם היו בהלם שהוא למד עברית כל כך מהר", אמרה אחותו.

ביום 8.5.2022 התגייס לצה"ל במסלול מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). לאחר קורס ב"מחו"ה אלון" (מרכז חינוך והשכלה ע"ש יגאל אלון) בגליל התחתון, ביקש להשתלב באחת מיחידות העילית, בהמשך שובץ כלוחם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים ועבר טירונות.

לרגל טקס סיום "מסע הכומתה" בפברואר 2023 הגיעו לביקור אימו ואחותו מצרפת. סיפרה אחותו: "הוא היה כל כך גאה. הבנתי אז מה הצבא עשה בשבילו, והבנתי עד כמה הוא אוהב את ישראל. היו לו הרבה חברים וחברות. הוא אמר לי, 'אם תהיה מלחמה בישראל, אני אילחם בשביל ישראל'".

אלי היה חייל מוערך מאוד בפלוגה. כמו כן בלט בכושרו הגופני, ובתחרות ריצה גדודית הגיע ראשון. למרות היותו מתנדב חו"ל וזכאי לשירות מקוצר של שמונה-עשר חודשים, בחר להמשיך לשירות מלא.

בהיותו חייל בודד, התגורר עם עוד כמה חיילים בדירה מטעם "המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין" בהרצליה, ואומץ בידי משפחה מקומית. בהמשך שירותו הצבאי אומץ על ידי משפחה מהיישוב נטע במועצה האזורית לכיש. סיפר הושע: "אלי הגיע אלינו בפעם הראשונה בשמחת תורה, בדיוק לפני שנה. התחברנו מייד. התאהבנו בו, והוא התלהב מהרעיון שעכשיו יש לו משפחה. הוא ממש הפך להיות חלק מהמשפחה".

אלי אמור היה להשתחרר בנובמבר 2024, וכבר החל לתכנן את לימודיו לתואר שני באוניברסיטה ואת המשך דרכו באזרחות. סיפרה אימו: "הוא רצה להגן על המדינה ועל אזרחיה, ולאחר מכן לבנות את חייו, להקים סטארט-אפ, ולהיות חלק מהחברה הישראלית".

"הוא היה בחור עם שאיפות מטורפות", סיפר אבידן, שבעצמו סיים שירות כחייל בודד וליווה את אלי מטעם עמותת "אח גדול למען חיילים בודדים". "תמיד שאף למצוינות ולהגיע להישגים גדולים. הייתה לו מוטיבציה יוצאת דופן".

אימו סיפרה שהשנתיים שחי בישראל היו המשמעותיות והשמחות ביותר בחייו. כשביקרה אותו בראש השנה תשפ"ד, רצה לקחת אותה "למקום הכי יפה בארץ", במילותיו. כשהגיעו להר הרצל אמר לאימו שזה חלומו, להיקבר שם ליד כל גיבורי ישראל.