הראל איתח

בנם הצעיר של סיגלית ודוד. נולד ביום ג' בחשוון תשס"ב (20.10.2001) בנתניה. אח לעומר.

הראל גדל בנתניה בשכונת "רמת פולג", הסמוכה לחוף הים התיכון. ילד אהוב, פעלתן ומאיר פנים, שניחן בשמחת חיים סוחפת, והיה חביב על כולם. בילה שעות רבות בים, ונהנה לשחק עם הכלב שלו, צ'אקי. בנעוריו נמשך לפעילויות אקסטרים והיה נחוש להגשים את שאיפותיו בתחום: נסע לבדו לפורטוגל ולמד שם גלישת גלים, ואף קנה לעצמו אופנוע ורכב עליו לכל מקום. פילס את דרכו בחיים בנחישות ובאומץ, אך גם בהומור, בחיוך רחב, ומתוך כבוד ואהבה לסובבים אותו. בלט בטוב ליבו וברצון לעזור, לעודד ולתמוך בבני משפחתו, בחבריו ובכל מי שנקרה בדרכו.

היה חניך בתנועת הנוער "המכבי הצעיר", סניף פולג, ונהנה מהפעילויות ומהטיולים.

למד בתיכון מקיף "אלדד", במגמת גיאוגרפיה וקולנוע. לקראת סיום חוק לימודיו התאמן בחברת "אדרנלין כושר קרבי", כהכנה לשירות צבאי משמעותי ביחידה מובחרת.

ביום 22.3.2020 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גבעתי". לאחר תהליך מיון התקבל ל"סיירת גבעתי", יחידת עילית בכוח הלוחם של החטיבה. עבר בהצלחה מסלול הכשרה של ארבעה-עשר חודשים, הכולל טירונות, אימון מתקדם ואימון ייעודי. אחרי המסלול יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), סיים אותו בהצלחה ושירת כמ"כ.

אחרי כמה חודשים כמ"כ יצא לקורס קצינים, ואחריו התמנה לתפקיד מפק"צ (מפקד צוות) טירונים של הסיירת, מחזור אוגוסט 2022. אחרי כחצי שנה התמנה למפק"צ לוחמים בצוות 40 בסיירת "גבעתי", שכמקובל בסיירת נקרא על שמו – "צוות איתח".

היה מפקד נערץ ואהוב, שהוביל את לוחמיו בביטחון במשימות מבצעיות מורכבות ובקרבות קשים, ופעל נגד יעדי טרור רבים, בין השאר בגזרת שכם ביהודה ושומרון. דרש מהצוות שלו משמעת ומצוינות, שהתבטאו בהישגים בשטח, אך גם התייחס לצרכים האינדיבידואליים של כל חייל וחייל. היה מפקד קשוח שידע גם להיות חבר של פקודיו, וזכה לנאמנותם ולהוקרתם; מנהיג שהוביל את הלוחמים בצורה רציונלית ואסרטיבית, ופעל איתם כתף אל כתף בצניעות ובמקצועיות עילאית.

הראל נהנה משירותו הצבאי, ראה בו שליחות, ובסיום שירותו הסדיר המשיך לשירות קבע בסיירת.

במהלך שירותו הצבאי הכיר את ניצן, והם הפכו לזוג. אמרה ניצן: "זה הבנאדם להילחם איתו, ללכת אחריו, לחיות איתו את החיים. הוא אמר לי לא לפחד לקחת סיכונים מחושבים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם הישמע האזעקות הראשונות באותו בוקר התארגן הראל במהירות בביתו והזעיק את לוחמי הצוות שלו כדי לסייע ליישובי עוטף עזה. הם הגיעו לקיבוץ נחל עוז, שהותקף בידי עשרות מחבלי חמאס, ובשלב זה פעלו להגנת תושביו חברי כיתת הכוננות ולוחמים מיחידת ימ"ס (יחידת המסתערבים) של משמר הגבול. הראל וצוותו, עם לוחמים מיחידת "מגלן", הצטרפו לכוחות הלוחמים, וניהלו קרב ארוך נגד המחבלים, במשך למעלה משתים-עשרה שעות. הם עברו בין בתי הקיבוץ, חילצו מאות גברים, נשים וילדים, שהיו נצורים במרחבים המוגנים, ופינו אותם מהמקום תחת אש.

בימים הבאים המשיכו להילחם בעוטף עזה. בהמשך אוקטובר 2023, כשנכנסו כוחות צה"ל לרצועת עזה, השתתף הראל עם צוותו בפשיטה על מרחב העיירה ג'באליה בצפון הרצועה, ובטיהור השטח ממחבלים. בדצמבר 2023 עבר עם סיירת גבעתי לעיר עזה ופשט שם על תשתיות טרור. בהמשך הגיע עם הכוחות לעיר ח'אן יונס שבדרום הרצועה.

ב-22 בדצמבר, במהלך פעילות מבצעית של סיירת גבעתי, הופעל מטען נגד הכוחות, וכתוצאה מהפיצוץ נפצע הראל באורח אנוש. במקום נהרגו שני לוחמים של סיירת גבעתי, סמל ראשון ניר רפאל קנניאן וסמל ראשון ברהנו קאסיה.

הראל הובהל לטיפול רפואי בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, שם נלחם על חייו במשך שמונה ימים אך מת מפצעיו.

סגן הראל איתח הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה ב-31.12.2023, היום האחרון בשנת 2023, בהלוויה בה השתתפו גם רבים מחייליו, שהגיעו מרצועת עזה. הוא הובא למנוחות יום אחרי מותו בי"ח בטבת תשפ"ד (30.12.2023), והוא בן עשרים ושתיים. הותיר אחריו הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

על מצבתו חקקו אוהביו את המילים שאפיינו אותו, "תשאף גבוה, תשאף למצוינות בכל מעשה ידיך", והוסיפו את המשפט "עוף גוזל גבוה לשמיים, עוף לאן שבא לך…" על פי השיר "עוף גוזל" מאת אריק איינשטיין.

ספדה לו אימו: "הראלי, ילד קטן-גדול שלי, בזכות גבורתך ואומץ ליבך, וגבורתם של רבים וטובים כמוך, יש לנו מקום בארץ הזו. עשית דברים מדהימים, ובסתר, ואני כל כך גאה בך, בן שלי, שזכיתי להיות אימא שלך. ילד כוכב זוהר שלי, בכל לילה ניבט מחלונך כוכב זוהר, המאיר למרחקים, זוהר ויפה כמותך. הגעגועים בלתי נתפסים… בכל יום חמישי אני ממתינה לך, הראלי, כוכב נוצץ שלי, לקולך המצחקק, לחיבוק האוהב, ועד אז אעשה הכול, אני מבטיחה לך, להנציח ולהנחיל את מורשתך. ילד אהוב שלי, אלך לחפש אחריך עד סוף העולם".

ספד לו אביו: "ב-7 באוקטובר ביקשתי ממנו: 'שמור על עצמך בבקשה, אל תמהר, אל תסכן את עצמך, קח את המשימה עם יותר זמן. אנחנו מאמינים בך'. והראל ענה לי: 'אוהב אותך מאוד ומעריך מאוד'".

כתב אחיו: "חצי שנה / אחי הקטן כבר לא חזר הביתה, / לא זכיתי לשמוע את קולו, / לא זכיתי לראות את החיוך הענק שלו, / לא זכיתי לשמוע את הסיפורים שלו, / לא זכיתי לגדול איתו כבר חצי שנה. / הראל, כבר חצי שנה עברה. / אתה יכול כבר לחזור. / כבר חצי שנה שאני קורא לך לחזור…"

נציג צה"ל, אלוף-משנה גיא, ספד לו: ״הראל, אין בכוחן של מילים לבטא את הכאב הגדול על נפילתך. היית מפקד צוות מוביל בסיירת. הובלת חיילים, חינכת, היית לוחם מקצועי, תמיד היה לך חשוב שהכול יהיה באווירה טובה. החיילים שלך העריצו אותך. ב-7 באוקטובר לחמת בנחל עוז. צוות 40, צוות איתח, הייתם משמעותיים מאוד בלחימה. נפצעת אנוש ושני חיילים שלך נהרגו. חלק פצועים, עדיין בבתי חולים, וחלק הגיעו לפה עם הפציעות לחלוק לך כבוד אחרון. הראל, אנחנו נמשיך להילחם עד הניצחון, אני מבטיח לך. הראל, תודה שהיית חלק מאיתנו. דמותך תהיה איתנו לעד".

ספדה לו הילה: "הראל הגיבור, החזק, האמיץ, טוב הלב ויפה התואר, שנגע בכל כך הרבה אנשים. עצוב כל כך, לא נתפס, לא נראה לי שנוכל אי פעם לקלוט. אתה במחשבותינו ובליבנו כל הזמן. לא נשכח אף פעם. כולנו כל כך מתגעגעים".

ספדה דנה: "נזכור ולא נשכח לעולם את המפקד הנערץ ודמות המופת, שבחייו הקצרים השפיע על עשרות חיילים וצעירים ונגע בכולנו. ילד של אור. יהי זכרו ברוך".

פקודו של הראל, שנפצע בתקרית, ספד לו: "אני גאה להיות חייל שלך. אמרתי לך את זה, וידעת את זה. אוהבים אותך, כל צוות איתח. תנוח על משכבך בשלום".

ספד לו חברו: "הראל, אח יקר לצוות, מהטירונות ועד לסוף מסלול, תמיד מוביל ולוקח אחריות. בן אדם טוב לב, שלעולם לא אשכח. הראל, לא נשארת בעולם הזה, אבל השארת את הטוב שלך פה".

ספדו לו בני משפחת סקופינסקי, שאותם חילץ בעוטף עזה: "במוצאי אותה שבת של 7 באוקטובר אתה והצוות שלך חילצתם אותנו מהממ"ד בביתנו שבנחל עוז. לעולם תהיה המושיע שלנו בליבנו. יהיה זכרך ברוך".

לזכרו של הראל הוקם דף אינסטגרם, remember_harel_ittah, ובו תמונות רבות וקטעי זיכרונות.

אביו של הראל פועל להנציח את זכרו של בנו בהרצאות שהוא נושא בפני קהלים שונים, ובהן הוא מספר על הראל כילד, אח, חייל ומפקד.

המשפחה יזמה והפיקה חולצות שעליהן הוטבעו תג יחידת גבעתי והכיתוב "הראל איתך", מדבקות שעליהן מופיעה דמותו, בירה שעל התווית שלה הוטבעו דמותו והכיתוב "אחי הגיבור", וכן איורים של הראל רוכב על האופנוע שלו.

חברתו ניצן יזמה פעילות על שפת הים לזכרו, בשיתוף חברי "הגל שלי" למען נוער בסיכון. "הראל, אנחנו נשמח איתך, נגלוש איתך ונזכור אותך בכל גל שנתפוס. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים בכל ליבנו", כתבה.

"מסע סמל" בגדוד "פנתר" של חיל הגנת הגבולות הוקדש לזכרו של הראל, ובמהלכו למדו החיילים והחיילות על דרכו בצבא ועל ייחודו כמפקד.

משפחתו וחבריו של הראל פועלים להנצחתו במיזם "המגדלור של הראל", שיוקם בנקודה הצופה לים בנתניה. כתבו יוזמי המגדלור: "הראל תמיד שידר ביטחון והיווה עבור חייליו חוף מבטחים. האור של הראל היה נוכח בכל מקום שהיה בו, וכך יהיה גם האור שבמגדל התצפית של הראל. הוא ידלק כל השנה ויסמן נקודה בטוחה למפגש חברתי, לפעילויות של תנועות נוער ובתי ספר, לחיילים שיגיעו להתאמן באזור, ושם ילמדו מורשת קרב ויכירו את מורשתו של הראל".

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)