הלל דינר

היה מקפיד להתקשר לסבא וסבתא בכל יום שישי, גם בשירות הצבאי, ואפילו בעזה כשהיה יכול. דאג לחיילים הבודדים שלו, והזמין אותם לשבתות. כמו כן דאג לחיילים עם קושי כלכלי, וסידר להם עזרה או עבודה. אהב מאד לטייל בארץ. בכל הזדמנות וחופשה היה סוחב חברים למעיינות, לטפס על הרים, או סתם לשבת על כוס קפה במצפה נחמד. היה תמיד נכון לעזרה לאחר. כל חבר שהיה צריך, גם באמצע הלילה, קיבל ממנו מענה. תמיד היה נשאר אחרון לאחר אירועים, כדי לסדר ולנקות ולא להשאיר את העבודה לאחרים. חיפש היכן הוא יכול להתקדם ולהשתפר. כשראה שיש לו חשש מגבהים, עשה קורס מדריכי סנפלינג. כשגילה שהוא חושש מצלילה לעומק, עשה קורס צלילה ברמת 2 כוכבים. תמיד התמודד והתקדם. היה מאיר פנים, עם חיוך עד העיניים וגומות שובות לב. הלל לא התלונן ולא קיטר גם כשהיה קשה. אם צריך אז עושים, כי זה מה שעם ישראל ומדינת ישראל צריכים ממנו עכשיו.